תוש"ז, מ"ר עַרְבִים, עַרְבִיִּים, עַרְבִיאִים, נק' °עַרְבִית, עַרְבִיִּית, מ"ר *עַרְבִיּוֹת, של עֲרָב, איש מארץ עֲרָב, — א) ת"ז: וישמע סנבלט החרני וכו' וגשם הָעַרְבִי וילעגו לנו ויבזו עלינו (נחמ' ב יט). ויהי כאשר נשמע לסנבלט וטוביה ולגשם הָעַרְבִי וליתר איבינו וכו' (שם ו א). — ובסהמ"א: ואם לא תוכל לומר (האשה את הברכה) בלשון הקדש תאמר אותה בלשון ערבי (גנזי שכטר ב, גינצבורג 52). פעמים יקרה במלה אחת שתהיה בלשון העברי על לשון זכר והיא בלשון הערבי על לשון נקבה (ר"ש א"ת, פתיח' לתרג' מו"נ). וכל קהילות ישראל וכו' פירשו רוב מה שפירשו מספרי המקרא וסדרי המשנה והתלמוד בלשון ערבית (ר"י א"ת, הקד' לתרג' חו"ה). לא נוכל להוציא כל מחשבות לבנו וכו' בלשון העברית כאשר נוכל בלשון ערבית כי לשון הערבית רחבה וצחה מאד (שם). ולפעמים ישתו מחלב הגמלה הערביית (קאנון ג יד ד יא). — ב) ש"ז: ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה וְהָעַרְבִים וכו' כי עלתה ארוכה לחמות ירושלם וכו' ויחר להם מאד (נחמ' ד א). גם הָעַרְבִיאִים מביאים לו (ליהושפט) צאן (דהי"ב יז יא). ויער יי' על יהורם את רוח הפלשתים וְהָעַרְבִים אשר על יד כושים (שם כא יו). כי כל הראשנים הרג הגדוד הבא בָעַרְבִים למחנה (שם כב א). ויצא (עזיהו) וילחם בפלשתים וכו' ויעזרהו האלהים על פלשתים ועל הָעַרְבִיים1 היושבים בגור בעל (שם כו ו-ז). — ובתלמו': ערביות2 יוצאות רעולות ומדיות פרופות (שבת ו ו). שלשה תריסין הם וכו' ודיצת הערביין טהורה מכלום (כלים כד א). עשרה מקומות אין בהם משום מדור עובדי כוכבים אהלי הערביים והסוכות והצריפין וכו' (אהל' יח י). ומה לנו ללמד מן הערבי3 הזה ולא מקרא מלא הוא וכו' (ר' בון, ירוש' ברכ' ב ד). נתגרשה תלך ותידבק בערביי' שחשקה נפשה בהם (ר' יוסף, שם נדר' יא יג). לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול (רב שמעיא, יבמ' עא.). — °והלשון הערבית: שאלות רבות הם בלשון הערבי עם קשר אחד ובלשון העברי עם קשר אחר כמלת דמה שנתקשרה בערבי בבי"ת ובעברי בלמ"ד או באל"ף וכן קבל נקשר בערבי בלמ"ד וכן עשה שיקשר בערבי במקומות בלמ"ד וכו' (ר"ש א"ת, פתיח' לתרג' מו"נ). — ואמר המליץ: ואחרי הדור ההוא נסתמו מקורי השירים בלשון הערבים ומליצת השיר שלח במשמניה רזון גם נביאיה לא מצאו חזון (ר"י חריזי, תחכמונ' יח).