*, עַרבוּת, ש"נ, — פעולה של העָרֵב, הבטחת הערב, Bürgscaft;garantie; surety:  וסופו של ערב לצאת ידי ערבותו (ר' עקיבה, תוספת' ברכ' ד יו). הלוהו ואני קבלן תן לו ואני ערב מאי אמר ר' יצחק לשון ערבות ערבות לשון קבלנות קבנלות (ב"ב קעד.). והואיל והכנסת עצמך לערבות זה ליעשות ראש לך התרפס באבק רגליהם של גדולים ממך (מד"ר שמות כז). ומה היתה ערבותן אלא בשעה שהקב"ה בא ליתן את התורה לא קבלוה אחת מן האומות אלא ישראל וכו' ואם לאו תענשו בערבות (שם). א"ל (יהודה ליוסף) כל זאת שאתה רואה בשביל הערבות שערבתי אותו (תנחומ' ויגש ה). — ובסהמ"א: כולן לשון ערבות הן (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק', 41). ובכל אחד האלה (הבריתות) יש ששים ריבוא שכולם נתערבו זה בזב על חובתם ועל ערבותם נמצא כל אחד מקבל עליו ערבות של ששים ריבוא בשביל חובות של חבירו (רש"י, סוט' לז:). והגאון ר' שמואל בן חפני כתב ספר הערבות שחיבר (ר"י הברצלוני, ספ' השטרות, 82). וכבר הבטיחנו הבורא יתעלה כאדם הנכנס ערב לחברו ודי לנו בערבותו (ר"נ מערבי, אגר' תימן לרמב"ם, 14). כי ערב זר בשני ענינים מענין ערבות ממון וערבות מתות (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי יא טו). כי הוא חייב יותר לצאת מערבותו אשר ערב לנפשו ממה שהוא חייב לצאת מערבות זרז וכו' והוא ענין נאות מאד אל הערבות הפנימי  (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי כג, ד"ה כלל שלישי). ועקר רצונו לשום כל טענותינו ומחלוקותינו מענין הערבות וכו' ביד אנשים נכבדים עד מאד וכו' (שריד מעיר, 7, קבץ על יד ט). לא עשה לו הערב שטר בפני עצמו אלא כתב הערבות בשטר החוב עצמו וכו'  (שו"ע חו"מ, קכט ז).  יש מי שאומר דערבות וקבלנו' היינו כשתבע הלוה מהמלוה שילונו ונכנס הערב עמו בדבר בלשון ערבות או בלשון קבלנות (שם כ).