פ"ע, תַּעֲרוֹג,־רֹג,— עָרַג הָאַיָּל, עָרְגָה הבהמה: גם בהמות השדה תַעֲרֹג1 אליך כי יבשו אפיקי מים ואש אכלה נאות המדבר (יואל א כ). כאיל תַּעֲרֹג על אפיקי מים כן נפשי תַּעֲרֹג אליך אלהים צמאה נפשי לאלהים לאל חי (תהל' מב ב-ג). — ובמדר' במשמ' זעק: מה האילת הזאת כשיושבת על המשבר היא מצטערת ועורגת להקב"ה והוא עונה לה כך קראו בני קרח מצרה להקב"ה והוא עונה אותם (מדר' תהל' מב). אסתר בשעה שגזר המן הרשע על ישראל גזירות קשות התחילה עורגת לפני הקב"ה מתוך צרה (מדה"ג, כ"י שכטר). — ובסהמ"א: האריה שואג והאיל עורג והדוב שוקק וכו' (דונש, תשו' והכרע' ר"ת, 18). ולולי אנכי ממהרת ללכת אחריו והולכת בדרך אשר הלך בכיתי וזעקתי וערגתי (ר"י חריזי, מוסר' הפילוסופי' ג ד). כאיל צועק על אפיקי מים והיה שותה בהם ובימי הבצרות לא ימצא שם מים והוא עורג וצועק מרוב צמאו (ר"י קמחי, ספ' הגלוי, טו).בני קרח התנבאו בכאן על הגלות הזה שישראל צועקין ועורגין מתוכו כאיל תערג על אפיקי מים (ר' בחיי, כד הקמח, גאולה ב). להדרת קדשך חביון כחוג שמים לשוני תערוג הטף מרוחי מה תהמי ולא תנוחי (בלומענפעלד, הלשון, ציון ב, 1). — ובמשמ' חָשק וכָמה: היא מתאוננת ועורגת על ידידה אשר נתרחק הימנה מפני חברותי' והן גוערות אותה ואומרות לה הדבקי באחרים ואל תתאוי ותערוגי אליו והיא משיבתן השבעתי אתכן ריעותי הבתולות בנות ירושלים וכו' (רשב"ם, שה"ש ח). יורד הים באניות יערג אל גלי הים כאיל תערג על אפיקי מים (רש"פ, ד' כוסות, כוס ישוע' ג). ונפש אמנון גם היא ערגה לתמר באהבה נסתרה (מפו, אה"צ ח). עשרים שנה ערגה לך נפשי (שם כט). וישמח לב הקוראים בפרי עטו הנעים אשר אליו נפשם תערוג (גוטלובר, ממצרים של פרנקל, הקד'). אחת היא תאותו אשר אליה נפשו תערוג (שם 168). ושאר אנשים ישרים ויקרים וכו' עודם שמורים בזכרוני ולבי ערג אליהם (יל"ג, אגרות א מה). — ואמר הפיטן: כאיל עורגים ועליך נהרגים ואיך אנחם (ר"א הקליר, איך תנחמוני, קינ'). אום גלות סובלת ביד אויב נחשלת גועשת זוחלת דופקת על דלת ועורגת כאילת על אפיקי נהרות (ר' יצחק, יחידה ממסגרות, סרע"ג ב, ח.). ועורג בחילו והומה בקולו אם יורש אין לו אם אין איש לאיש גואל (ר' נחום, נלכד במוקש, שם א, כב.). זדונות חשוב כשגגות חשוך מזדים נפשות לך עורגות (אך במתח דין, סליח' ער"ה). חי עליך הרגנו וככלי ריק הצגנו נפש עליך ערגנו אל דמי לך (רשב"י בר אבון, אל אל חי, יוצ' שבת ב' אחה"פ). טובך יעור לעורגים כמו איל על מים אלהים צבאות שוב נא הבט משמים (אלהים ברוב חסדך, סמא"צ, תקמד:). בכיתי ואתנפל כאיל עורג אז הצלת לקוחים למות ומטים להרג (תלאותי ביום צומי, שם, תרפט:). — ואמר המשורר: בכל ענות ערגות ואין להם פוגות לרות הערגות במים מגרים (דונש בן לברט, דעה לבי חכמה). וערג לאילים כנהם לשחלים וגעה לעגלים ופרות עם פרים (הוא, לדורש החכמות). ומפשעך דאגי ועל חטאך שאגי ולצורך תערגי כערג אילים (רשב"ג, עדי מתי). אבכה ונפשי תערג אליו ומן אז חושקים על מי בכי ערגו (רמב"ע, כ"י בודל' ל). ויש הורגים וגם עורגים מקום אנה ואנה מקום תפלה ותהלה לבית תפלה נתכנה (ראב"ע, אהה ירד). לוחם מלחמתי אערוג בסברה מגיחי באפפם גן ארוז לשברה (גנזי שכטר ג, דודסון 83). אם יש לי מעוג לבנים עורגים כאיל תערוג (ר"י חריזי, מחב' איתיאל ג). ערוג יערגו מביני פתרון מיד מגששים באפלה בעורון (יפת, לקו"ק, נספ' 22). וערוגות גנה ערגו אלי מים (אד"ם הכהן, קול המון הגשם). עד יך בי לבי עד לא נפשי נפחה לך ינהו יערגו אש בם קדחה (מיכ"ל, עוד לבי).הן נפש אין בם כי תערג כי תכל (הוא, התפלה). אך כצמא למים יערג לאשר מכל אדם יעלם (יל"ג, סוד אלוה). לא עוד יערג הדב לדבש ומגד (הוא, הדבר בבהמות יער). קולו (של האריה) כרעם ישמע ברוח לדם יערג כצמאון למים (הוא, דוד ומיכל ד). אך עיני אחד בהם בשנת לא נעצמו הוא שמה הגבור נפשו לקרב ערגת (הוא, מלחמות דוד בפלשתים ב, ס' ששי, 33).