קל לא נמצא.

― פִע', עֵרָה, תְּעַר, יְעָרוּ, ― עֵרָה הכד וכדומ', שפך המים שבכד, שפך נוזלים, יצקם לכלי השני, übergiessen; verser; to pour out: ותרד (רבקה) בעינה ותמלא כדה ותעל וכו' ותמהר וַתְּעַר כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב (בראש' כד יו-כ). ― עֵרָה את הארון, הריק אותו מן הכסף שבתוכו: בעת יביא את הארון אל פקדת המלך ביד הלוים וכו' וִיעָרוּ את הארון (דהי"ב כד יא). ― ובהשאלה, עֵרָה את נפשו של פלוני, שפך אותו מקרבו, המיתו: כי אליך יי' אדני עיני בכה חסיתי אל תְּעַר נפשי (תהל' קמא ח). ― ובתו"מ: עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא בריקן (יומ' ה ד). עירה של מים לתוך של יין ושל יין לתוך של מים יצא (סוכ' ד ט). המערה מכלי אל כלי אחר שעירה ממנו מותר ואת שעירה לתוכו אסור (ע"ז ה ז). אחד שבישל בו (בכלי נחשת) ואחד שעירה לתוכו רותח (זבח' יא ז). נפל לתוכה (לצלוחית) משקין ומי פירות יערה וצריך לנגב (פרה ט א). המערה מכלי לכלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור (טהר' ד ד). המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים וכו' ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר או יכפה אבל לא יערה (מקוא' ב ז). והמערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה ר' עקיבא מכשיר (שם ג ג). בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר היתה מערה מים לפסח וכו' (נדה י ו). המערה מחם לחם ומצונן לצונן ומחם לצונן טהור מצונן לחם טמא (מכשיר' ה י). אין מערין בכברה בשבת (תוספת' שבת טז ב). מודים חכמים לר' יהודה בזמן שהצלוחית ביד תינוק וחנוני מערה לתוכה שמן ונפלה ונשברה שחייב על השמן ופטור על הצלוחית (שם ב"ב ה ב). בימינו היה שוחט ונותן הסכין לפניו אומ' לזה שעומד בימינו מקבל בימינו ומערה בשמאלו מזה באצבע הימנית (ר' יהודה, שם זבח' א ט). מלא דלי לשתות חשב עליו עד שלא הגיע למים וערה צריך לנגב אם משהגיע למים חשב עליו מערה ואין צריך לנגב (שם פרה ה ד). מהו ליתן תבלין מלמטן ולערות עליהן מלמעלן ר' יונה אמר אסור וכו' אחד שבישל בו ואחד שעירה לתוכו רותח (ירוש' מעש' א ו). לא יקוב אדם שפופרת של ביצה למה משום וכו' שמא ישכח ויערה (שם שבת ב א). מהו לערות מן הקילוח א"ר חנניה בריה דר' הלל מחלוקת ר' יונה ור' יוסי (שם ג ג). גוי תופש בפי הנוד וישראל מערה (שם ע"ז ה י). א"ל ר' ירמיה כך הורה רבי אמי הלכה למעשה ממלאן מים שלשה ימים ומערן ואמר רבא צריך לערן מעת לעת (שם בבלי לג.). היה הכהן מקבל בו דבר של קדש והכלי מתקדשת וכו' ומערה בכלי חול וכלי חול מתקדש (מד"ר שמות טו). ונתת מהודך במערה מכלי לכלי (שם במד' כא). ― ושכבת זרע: אמר לה (לאשתו) על מנת וכו' שתהא ממלא ומערה לאשפה יוציא ויתן כתובה (כתוב' ז ה). ― וגחלים: בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב וכו' בכל יום חותה בשל ד' קבין ומערה בתוך של ג' קבין וכו' (יומ' ד ד). מי שזכה במחתה נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופנה את הגחלים הילך והילך וחתה ירד ועירן לתוך של זהב (תמיד ה). ― ובסהמ"א: ותשתי כל הכוס עד שתערו כל הכוס (ר"י קרא, פי' איכה, ד"ח, כב). וחבית שאין מכניסו לקיום ועירו ממנו יין והדיחוהו (ר"ת, שו"ת עו ג). המערה כד של שמן תרומה ה"ז מערה עד שיפסוק העמוד ויתחיל השמן לנטוף מעט מעט (רמב"ם, תרומ' יא טו). אם עירה היין מכלי אל כלי נותן שמריו לתוכו (הוא, מכירה יח ח). ישראל הבא לערות כלי גדול מלא יין אסור לומר לעובד כוכבים לכתחלה לסייע לערותו (מרדכי, ע"ז תתמז). כל זה לא איירי אלא בשלא עירה הלוקח את היין לתוך כליו אלא הניחו בתוך כליו של מוכר אבל אם עירהו לתוך כליו וכו' (טוחו"מ ה, מכירה רל). יש להסתפק אם צריך לערות על הידים ג"פ להעביר הרוח הרעה (הלבוש או"ח, נט"י ד טו). אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהם מכלי ראשון (שם שבת שיח י). ― ובהשאלה: כאדם שהוא מערה מפי החבית כך הייתה מערה לנו את המצות (והזהיר שמות לג יתרו). ― ואמר המשורר: יוקשי בהתודתי בפלץ וצער יערב לך שיחי ונפשי אל תער (ר"י אבן אביתור, ארשת שפתי). את דם זה בדם זה לערות הלכה למשה מסיני את המלא ברית בתורות מלא אחרי יי' (ראב"ע, אזכירה סדר עבודה). אחזה הימה כערות ים מימיהו (אד"ם הכהן, חלום עובר). ― *ובמשמ' הֵסיר: ומאימתי התחלת מרחץ אמר רב אבין משיערה מעפרתו הימנו (שבת ט:). ― והריק, ואמר הפיטן: טוב ערה מנצלת עגלה גוי מפצלת טלאיו סך כבחוצלת אני חבצלת (משולם בר' קלונימוס, אפיק רנן, יוצ' ב פסח). חרב תער מתוך תער ותעביר תער על גו נבלים (ר"י הלוי, יבשו אלי, קונט' הפיוט' יז).

― נִפע', נֶעֱרָה, יֵעָרֶה, ― נֶעֱרָה המשקה מהכלי וכדומ', שעֵרוּהוּ ממנו, ובהשאלה, נֶעֱרָה על פלוני רוח ממרום, בא עליו רוח הקדש, עברה משמים: עד יֵעָרֶה עלינו רוח ממרום (ישע' לב יה).

― הִפע', הֶעֱרָה, ― בהשאלה, הֶעֱרָה נפשו למָות, מסר את עצמו למיתה: תחת אשר הֶעֱרָה למות נפשו ואת פשעים נמנה (שם נג יב). ― ובתו"מ: מניין שהוא זקוק להערו' וכו' הכל מודין בשבע הזאות שלמטן שהוא צריך להערות דכתיב וכו' (ירוש' יומ' ה ה). לפי שהערו ישראל נפשם למיתה בגלות כמה דתי' וכו' (מד"ר במד' יג). ― ובסהמ"א: דרך ארץ עשתה שלא הערתה תוך המעין מה שהותיר אליעזר (חזקוני, פי' בראש' כד כ).