עֵרוּי

°, עירוי, ש"ז, — שה"פ מן א. עָרָה: מהו ליתן תבלין מלמטה ולערות עליהן מלמעלה ר' יונה אמר אסור ועירוי1 ככלי ראשון הוא2 (ירוש' שבת ג ג). כל גרמא אמר שאסור שפעמים שישראל מרפא ידיו ונמצא כל העירוי מחמת הגוי (ר' שמואל, שם ע"ז ה י). — ובסהמ"א: שאין העירוי דרך פליטה (ראב"ד, תמים דעים יח). ערוי נמי לא מפליט אלא כדי קליפה (התרומה, שבת רלד). לפי שהן מתקררין בעירויין (ר"נ על הרי"ף, שבת כ.). כיון דלהרבה פוסקים ובראשם הרשב"ם וכו' עירוי אין מבשל כלל (ר' חיים בר' נתן נטע, קונט' אבן הטועים 2). אינה סרה (רוח רעה) מן הידים אלא בעירוי דוקא ולא בשכשוך (הלבוש או"ח, נט"י ד יב).



1 [בגנ' מנקד: וְעֶרוּי.]

2 [כלומ' כמו בשול.]

ערכים קשורים