קל לא נמצא.
— הִפע', הֶעֱרָה את גופו, גִלָּה אותו, עשהו ערֹם, entblössen: mettre à dénuder; to lay bare: ואיש אשר ישכב עם אשה דוה וגלה את ערותה את מקרה הֶעֱרָה והוא גלתה את מקור דמיה וכו' וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הֶעֱרָה עונם ישאו (ויקר' כ יא-יט). — ובתו"מ, מהזדוגות זכר לנקבה, הֶעֱרָה באשה, הֶעֱרָה את אשה, עשה העראה, הכניס ראש העטרה1: אחד המערה ואחד הגומר קנה ולא חלק בין ביאה לביאה (יבמ' ו א). המסלסלת בבנה קטן והערה בה בית שמאי פוסלין (תוספת' סוט' ה ז). ואם שכב ישכב לרבות שתי שכיבות אם שכב ישכב לרבות מערה (ספרא מצורע פרק ז). הערו בה עשרה בני אדם ואחד גמר את הביאה כולהו בסקילה (ירוש' כתוב' ג ו). המערה בזכור מהו בזכור משכבי אשה כתיבא אלא המערה בבהמה מהו (רבינא, יבמ' נד:). תני רב יוסף שהכל הערו באמו (של גלית) (סוט' מב:). אם לא שכב איש אותך לרבות המערה אותה מכל צד (מד"ר במד' ט). — ובסהמ"א: המכניס ראש העטרה בלבד הוא הנקרא מערה מלשון את מקורה הערה (רמב"ם, אסורי ביאה א י). אין העדים נזקקין לראות המנאפים שהערו זה בזה (שם יט). — ובמשמ' העקרית, גלה: ולו נמצאה עמי יכלת להערה סתורי לבבי (רה"ג, JQR., NS. I,233).
— פִע', עֵרָה, יְעָרֶה, עָרוּ, מק' עָרוֹת, — עֵרָה את הדבר, גִלָּהוּ, עשהו ערֹם, שיראוהו: ושפח יי' קדקד בנות ציון ויי' פתהן יְעָרֶה (ישע' ג יז). ועילם נשא אשפה ברכב אדם פרשים וקיר עֵרָה2 מגן (שם כב ו). קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה עֵרָה (צפנ' ב יד). — ובמשמ' עשהו ערֹם, עקר והחריב: זכר יי' לבני אדום את יום ירושלם האמרים עָרוּ עָרוּ עד היסוד בה (תהל' קלז ז). מחצת ראש מבית רשע עָרוֹת יסוד עד צואר (חבק' ג יג). — ואמר הפיטן: פלגי סוף זכרה כערו יסודיה פחד חטא שילה תכף סודיה (ר"א הקליר, שבת סורו מני, קינ'). הזכר לערים נוה נארו צרים אשר חומות ערערו ועד היסוד ערו ערו (אצילי מרעי, יוצ' שבת זכור). זרע מרעים ועם לא בינות ערו יסודותיך והרסו כל פנות (יי' אלהים, יוצ' שבת הפסקה ב). העביר המונו וערה גאונו ובימינו (יי' יגוני קראוני, שחר' צו"ג). — ואמר המשורר: פזורימו תקבץ מעילם ומשנער בבוא לפניך תפלת הערער רצץ שטנים האמרים ער ער בתק מריקי אבה מתער (ר"י אבן אביתור, ארשת שפתי). היום בקרב מועדי אל שאגו האמרים להם ערו ערו (רשב"ג, בימי יקותיאל). וישתומם המלך בראות פני הנער ערו כל מעיניו לבו ורוחו נפעמו (שלום הכהן, ניר דוד 48). ותרע עין שאול בדוד וקנאתו ערה (שם 87).
— הִתפע', הִתְּעָרָה, תִּתְעָרִי,— עֵרָה את עצמו: שישי ושמחי בת אדום יושבתי בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס תשכרי וְתִתְעָרִי (איכ' ד כא). — ואמר המשורר: שבט בני או כוס עליכם עברה אל תשכרו בה עוד ואל תתערו (רשב"ג, בימי יקותיאל). יומם חתמו למו בגד ילבשו בלילות יתערו לא יתבששו (יל"ג, בירח בלילה). — *וכמו הִפע', עשו העראה: ממאה ערלות גויים שנתערו בה (בערפה) כל הלילה (ר' יצחק מד"ר רות ב).
— הָפע',°הָעֳרָה, הוערה, — הָעֳרָה היסוד, ערו וגלו והחריבו אותו, ואמר המשורר: היום יסוד היכל פנימי הוערה היום בתוכו מוקדים בערו (רשב"ג, בימי יקותיאל). — והוערת, ואמר המקונן: וערו ערו עד היסוד הוערת ותמור עזי וזמרת קנים עליה נחרת (ר"א הקליר, איכה ישבה חבצלת, קינ').