ש"ז, מ"ר עָרִיצִים, — א) אדם תקיף, רשע בעל זרוע וחמס, Gewalttätiger, Tyran(n); homme violent; violent man, tyrant: והשבתי גאון זדים וגאות עָרִיצִים אשפיל (ישע' יג יא). כי רוח עָרִיצִים כזרם קיר וכו' חרב בצל עב זמיר עָרִיצִים יענה (שם כה ד-ה). והיה כאבק דק המון זריך וכמץ עבר המון עָרִיצִים יענה (שם כט ה). כי אפס עָרִיץ וכלה לץ ונכרתו כל שקדי און (שם כ). גם שבי גבור יקח ומלקוח עָרִיץ ימלט (שם מט כה). והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף עָרִיצִים (ירמ' יה כא). לכן הנני מביא עליך זרים עָרִיצֵי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך (יחזק' כח ז). אלהים זדים קמו עלי ועדת עָרִיצִים בקשו נפשי (תהל' פו יד).אשת חן תתמך כבוד וְעָרִיצִים1 יתמכו עשר (משלי יא יו). ומלטוני מיד צר ומיד עָרִיצִים תפדוני (איוב ו כג). כל ימי רשע הוא מתחולל ומספר שנים נצפנו לֶעָרִיץ (שם יה כ). זה חלק אדם רשע עם אל ונחלת עָרִיצִים משדי יקחו (שם כז יג). — ב) ת"ז, גבור עָרִיץ, גוי עָרִיץ וכדומ': על כן יכבדוך עם עז קרית גוים עָרִיצִים ייראוך (ישע' כה ג). ויי' אותי בגבור עָרִיץ על כן רדפי יכשלו ולא יכלו (ירמ' כ יא). ראיתי רשע עָרִיץ ומתערה כאזרח רענן (תהל' לז לה). — ובתלמו': ועל העיר האבילה וכו' הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים (בשם ר' חייא, ירוש' ברכ' ד ג). הרב את ריבך והנוקם את נקמתך הגואלך והמושיעך מכף עריציך (בשם ר יוחנן, שם מגיל' ד א). — ובתפילה: הפודנו מיד מלכים  מלכנו הגאלנו מכף כל העריצים (ואמונה, תפל' ערבית). — ובסהמ"א: וישלחו בראשיהם את שני עריצים וכו' וילחמו באניבל (יוסיפון קמט). ושם איש ושמו שמעון איש פריץ וגבור ועריץ גבה קומה ורחב לבב (שם שעז). העריץ הוא הפכי לזה (למלך) כי הוא רודף אחר המועיל לעצמו (ר"י סטנוב, ספ' המדות לאריסטו ח י). באנשי פרס ימצא היות האב העריץ (שם). אל תהי עריץ במושב זקנים ובמרד עם אל תתערב (ב"ז, ב"ס ז ז). ומתן השופט בן יוזבד העריץ התחבר ליורם ויהי איש עצתו (מפו, אה"צ א). — ואמר המשורר: ומשלו הזדים בלכתו בשרידים והיו כעבדים קנוים ומכורים ושמנו עריצים והנגשים אצים (תלמידי מנחם, לגבור בתעודה, שער השיר 5). זמירי עריצים לספותה נאספים חלפו זמניה ויגוניה לא נחלפים (ר"י הלוי, איכה כלילת יפי). עשו מגדל פריצים ונבלה שפתם עריצים ומשם היו נפוצים יושבי העיר ההיא (ראב"ע, אחד רבה אמונתך). עריץ שלח בני פן תספה בחרוני מאסת את דבר יי' וימאסך ממלך (הוא, מי כמוך אפס). — ואמר המקונן: נשים בשרו כי בא עריץ בקרקע הבית נעליו החריץ (זכור את אשר עשה, קינ'). למה עריץ חרף ואמר אי אלהימו (ואתה אמרת, שם). — ג) ש"ת, נק' מ"ר עֲרִצוֹת, חזקות: בהראות להם חלשות אמריהם ובטול דבריהם מהשכל ומהנבואה ומתוך ספריהם בטענות נמרצות ועריצות (תלמידי ר"י בר' אברהם, חזוק אמונה, הקד'). — ד) כמו עָרוּץ, נקיק הסלע: את אליליו אשר עשה לו להשתוות ישליך האדם בחריצים ובעריצין שימצא לפניו כשהולך לברוח ולהטמן (רש"י, ישע' ב כ).