*, ש"נ, מ"ר עֲרִיסוֹת, — א) מטה קטנה של תינוק, Wiege; berceau; cradle:  כלי עץ מאימתי מקבלים טומאה המטה והעריסה משישופם בעור הדג (כלים טז א). בנות כותים נדות מעריסתן (נדה ד א). המיטה והכסא והספסל והקתדרא ועריסה שנתפרקה וכו' אין מסתפקין מהן ביום טוב (תוספת' יו"ט ג יא). לא היה יודע שיש תינוק בעריסה וישב עליו והרגו וכו' הרי זה גולה (שם מכו' ב ד).  העושה זגין למכתשת ולעריסה ולמטפחות הספרים ולמטפחות התינוקות טהורין (שם כלי' ב"מ א יג). עריסה מאימתי מקבלת טומאה משתגמר מלאכתה (שם ה יב).  עור העריסה שהוא עתיד לעשות לו טיבור טהור (שם ו ב). שלשה עריסות הן העשויה לשכיבה טמאה מדרס ושל בנות טמאה טמא מת ושל סיירין ושל ציורות טהורה מכלום (שם ב"ב ב ט). לווחי' שבספינה ושבעריסה ונקליטי המיטה וכו' הרי זה לא יחזיר (ירוש' שבת יב א). זכור אני שהיתה אמו (של ריב"ה) מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה (ר' דוסא בן הרכינס, שם יבמ' א ו). אדם מפריש על בנו הקטן והוא נתון בעריסה (ר' יוחנן, שם סוט' ב א). אפילו בנו קטן המוטל בעריסה (ר' שמואל, ב"ב קלא:). מפני מה ראשיהם של בבליים ארוכים ושל בני מדינה זו מגולגלים וכו' מפני שאין במקומן עריסות וכל ימיו מתגדל על חיק אמו (אדר"נ נוסח' ב כב). לבן מלך שהיה ישן על גבי עריסה והיתה מינקתו תוהא ובוהא (ר' תנחומא, מד"ר בראש' ב). לא נדנדה עריסה תחלה אלא בביתו של אברהם אבינו (ר' לוי, שם נג). לבן מלכים שהיה ישן על גבי עריסה והיו זבובים שוכנים עליו וכיון שבאה מניקתו שחה עליו וברחו מעליו (ר' אבהו, שם סט). — ובסהמ"א: לנו ולמולדתנו למשפחותינו ומדרשו אפילו עצי עריסותינו גלה לנו (רש"י, בראש' מג ז). הכותב כל נכסיו מתנה לאחד מבניו וכו' אפילו היה בן קטן המוטל בעריסה לא עשאו אלא אפוטרופוס (שו"ע חו"מ מתנה רמו ד). — ב) °כמו א. עָרִיס: אפיפירות הם האריגות שעשו מן הקנים והעצים כגון עריסות להשכיב עליהם סריגי העריס וענפיו כשיאריכו (פי' הרמב"ם, כלא' ו ג).