עָרְמָה

ש"נ, — כשרון של חכמה וחריפות השכל ברמיה ותחבולה, List, Klugheit; ruse, prudence; craftiness, cleverness: וכי יזד איש על רעהו להרגו בְּעָרְמָה מעם מזבחי תקחנו למות (שמות כא יד). וישבי גבעון שמעו את אשר עשה יהושע ליריחו ולעי ויעשו גם הם בְּעָרְמָה וילכו ויצטירו ויקחו שקים בלים לחמוריהם ונאדות יין בלים ומבקעים ומצררים וכו' (יהוש' ט ג-ד). — ובמשמ' פקחות וחכמה: לתת לפתאים עָרְמָה לנער דעת ומזמה (משלי א ד). הבינו פתאים עָרְמָה וכסילים הבינו לב (שם ח ה). אני חכמה שכנתי עָרְמָה ודעת מזמות אמצא (שם יב). — ובמדר': אף אתה נתת עָרְמָה למים והיו המים נלחמים בהם (בהמצרים) בכל מיני פורעניות (מכי' מסכ' דשיר' ו). לפי מה שהיתה ערמתו של נחש כך היתה מכתו (ר' מאיר, מדר' שמואל ז). אמר שלמה פתי הייתי ונתן בי הקב"ה ערמה נער הייתי ונתן בי מזמה וכו' מכמה שנים ואילך צריך אדם להיות בו ערמה מבן עשרים שנה (מדר' משלי א). — ובסהמ"א: שאחיו לא החזיק בשדה זו ולא נכנס אליה אלא עורמה היא מאחיו (רי"ף, שו"ת עה). אם יראה לדיין שיש בו ערמה דוחין את המלוה (שו"ע חו"מ, מצרנות קעה נח). — ואמר המשורר: בכח חכמותיו ומעוז ערמותיו ורב תחבולותיו בחלק מאמרים (דונש, דעה לבי חכמה). לך חכמה לך רוח יתרה לך דעה לך בינה וערמה ורחב יד כמו יורה ומלקוש ורחב לב כבין מזרח לימה (ר' יוסף אבן חסדאי, הלצבי חן, שער השיר 28). לרב לו ים חכמות ובינות גם ערמות ועצות ומזמות ולכל מצויים (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 21).