*, ש"נ, מ"ר °עַרְמוּמִיּוֹת,—  כמו עָרְמָה: כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית (ר' אבהו, סוט' כא:). מתוך שהתנוק מצוי בבית רבו נכנסת בו ערמומית תחלה (ר' שמואל בר רב יצחק, נדה מה:). — ובסהמ"א במ"ר: הלא שמענו כן ראינו שהרשעים ידרכון קשת וגו' וישתדלו בכל מיני נכלים וערמומיות לבלע רשע צדיק ממנו (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהוד' יט). —  ואמר הפיטן: וברוח סוף הרתיח מעלפים ערמומית נלקחה (ויושע אור, יוצ' שבת א אחה"פ). מזה המין ומזולתו מהערמומיות כי חיות הנה חיי הסלסול והשעשוע (כסאות לבית דוד, הקדמ', ה.).