1, ש"ז, מ"ר עַרְמֹנִים, ערמונים, — שם אילן גבוה, חזק, Platane; pla-tree: ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וְעַרְמוֹן ויפצל בהן פצלות לבנות (בראש' ל לז). ארזים לא עממוהו בגן אלהים ברושים לא דמו את סעפותיו וְעַרמוֹנִים לא היו כפראתיו (יחזק' לא ח). — ובתלמו': הוסיפו עליהן אלונים ערמונים אלמוגים אלונים בלוטים ערמונים דולבי אלמוגים אלוים (ירוש' כתוב' ז יא). — ואמר המשורר: להצהיל הפנים תנו עוד ערמונים אגוזים בתאנים שבורים ומנקים (ראב"ע, נדוד הסיר אוני). — ובמשמ' מין עץ אגוז, Kastanie; châtqigne; chastnat: הערמונים בלע"ז קשטניא בערבי שמה בלוט (ר"מ אלדני, ש"א ה ה, פז:). זקנו נוטה לצבע הערמונים (מיץ, ספ' אילם לישר מקנדיה). ערמון בל"ר ובכל לשון הגויים נקרא קאסטני"א (ובל"א קעסטין בוים) ובל"ת קמסתאנ"י עגאג"א ר"ל על הערמונים פירותיו הם עוצרים מחזיקים האצטומכא (ר"ט כ"ץ, מעשה טוביה, פרדס רמב"ם א). האיראפי הוא צמח בעל פרחים יפים שונים וכו' אם יקלוהו באש יאבד  חריפותו והיה טעמו כטעם הערמונים (שיינהאק, תולד' הארץ ב, כו). ערמון (קאסטאניען בוים) גדל במדינת שפאניען צרפת פורטוגאל הרבה מאד (ר"ב לינדא, ראש' למודים א ז, כז:). — והפרי של הערמון: ערמונים פרי חם באמצע (ספר המסעדים, כ"י). והר"ם מרוטנבורק כתב ערמונים וחבושים כיון שאין דרך לאכלן חיים אלא מבושלים חיין שהכל מבושלים בורא פרי העץ (טואו"ח ברכ' רב). והמיני קשטיין האמור הם אשר לערמונים כינוים (ר"מ דיין, אמרי יושר ב). וערמונים הם הקשטיין הגדולים הנאכלים בין חי בין מבושל וצלויים (שם, הגהה). עוד כתב המשיג שהערמונים צלויים וקלויים במרחשת של גוים נקובה ככברה לית בהו משום גיעולי גוים (מים רבים, שו"ת יו"ד יט). — ודבור שוה חצי עַרְמוֹן, לא שוה כלום: הוא אלי ארז שלח נתון בתו לבנו לאשה כן יאמר משל קדמון הטיל בקושיות שוא מומין בקדשיו אין כל אשר חשב שוה חצי ערמון (ר' זכריה כהן, תורת אמת, Monatsschr. 1894, 413).