*, פ"ע, — עָרַר על דבר או פלוני, כמו א. עִרְעֵר ב): ר' יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד אמר רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד (כתוב' ב ח). העורר על השדה והוא חתום עליה בעד אדמון אומר וכו' (שם יג ו). המביא גט בארץ ישראל וכו' אם יש עליו עוררים יתקים בחותמיו (גיט' א ג). בו ביום נקבעה הלכה כדברי בית הילל ולא היה אדם עורר על דבר (תוספת' חגי' ב יא). מודה ר' יוסי בשנים שהיו עוררין על הבית ועל השדה וכו' (שם ב"מ א יז). מטמא כהן ויוצא חוצה לארץ לדיני ממונות וכו' ולהציל שדה מן הגוי ואפילו ליטור יוצא ועורר עליה (ירוש' ברכ' ג א). המביא גט בארץ ישראל וכו' מי עירר רב חסדא אמר הבעל עירר א"ר יוסי הלקוחות עוררין שלא תיטרף מידן (שם גיט' א ג). מסתברא מילתא דרב יוסף בעורר אבל בעומד מגופה של קרקע קנו מידו (כתוב' פג:). בימי אלכסנדרוס מוקדן באו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנענים ומצרים (מד"ר בראש' סא). — ובסהמ"א: לא אמר כלום לא קנאה (לשדה) זה העורר ולא אחר כל המחזיק בה (רגמ"ה, כרית' כד:). שנים שהיו עוררין על השדה זה אומר שלי וזה אומר שלי ואין לאחד מהן ראיה וכו' (רמב"ם, טוען ונטען טו ד). ולא יהא בו כח לא בדיני ישראל ולא בדיני אומות העולם ועלי ועל יורשי אחרי לפצות ולהדיח ולהפיץ מעליו כל עורר וטוען בעולם (ר"י הברצלוני, ספ' השטרו' 46).

— שָפע', °שָעֲרַר, — שעִרערו והרסו אותו, ואמר הפיטן: פזר ונותרתי כתורן בראש ההר צדק מלוני שערר כתל הר (ר"א הקליר, אלה אזכרה, יוצר שבת שקל').