*, עישור, ש"ז, מ"ר עִשּׂוּרִים, עישורין, — שה"פ מן עִשֵּׂר, כמו מַעֲשֵׂר: עשור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו עשור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים (ר' גמליאל, מ"ש ה ט). אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים ולירק בדרך אחד וכו' שבשעת לקיטתו עשורו (הוא, ביכור' ב ו). נוטל את עישורו ועושה מעשר עני ומעשר שיני (תוספת' שביע' ב ה). מעשה בר"ע שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו שני עישורין (ר"ה יד.). מה פרי אדמתך צריכי' עישור אף פרי בטנך צריכי' עישור וזו המילה (מד"ר דבר' ג). — ובמשמ' החלק העשירי: כל אחת ואחת נוטלת עישור נכסים (רבי, תוספת' כתוב' ו ג). מאן תנא עישור נכסים (ר' זעירה, ירוש' כתוב' ו ו). — ומ"ר: נוטל שתי תאינים ושני עישורין ועישורו של עישור מעשרותיהן מעשרות (תוספת' דמאי ח יה). מאה מעשר תשעים טבל נוטל תשעים ושלשה חסר שני עשורין מיכן ואילך לפי חשבון (שם יח). וכמו עָשׂוֹר, כנוי לעשר ספירות: הלא אחיך שלומי אמוני ישראל מאמינים בעישור וכו' והמקובלים מאמינים בעישור (ר"י סטנוב, דברי ריבות ז, יז.).