*, ש"נ, מ"ר עֲשָׁשִׁיּוֹת, — א) כעין בית קטן עשוי זכוכית להדליק בתוכו נר שלא יכבה מפני הרוח1, Lantern(e): עששית אע"פ שלא כבתה מברך עליה (תוספת' ברכ' ו (ה) י). צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה (רבא, ברכ' כה:). עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום כולו למ"ש מכבה ומדליקה (ריב"ל, שבת כג.). אבל כוס וקערה ועששית לא יזיזם ממקומם (שם מד.). — וכמו אֶשֶׁשׁ: ראינוהו במים ראינוהו בעששית ראינוהו בעבים אין מעידין עליו (ר"ה כד.). — ובסהמ"א: מנהג שלנו נרות של בית הכנסת נותנים (אותם) בעששית ושמן צף על פני המים ודולק שמן והולך עד שמגיע למים וכובה (תשו' גאו' שערי תשובה רלט). וטוב שתקבל האשה קודם שתשב על המשבר איזה מצוה להיותה זריזה בה כגון ראש חודש שמשמרות הנשים וכו' ולנקות עשישות2 של בה"כ ודברים הדומים לאלו (ר' אליהו, שבט מוסר כד). דכותא נמי בנ"ד הואיל ונהגו היתר בעששיות של זכוכית להשתמש מהם הבעלי בתים לצורך מילה ונישואים או אבל ודומיהם ה"ל לב ב"ד מתנה עליהם וכו' ומה לי עששיות ומה לי המנורות של נחושת וזרועות של עץ ודומיהן (ר"ש מופורגו, שמש צדקה א ו). — ואמר הפיטן: ערך מאורי מופתו עששיות זוהרות בעיפתו (ר' יוסף בר שמואל, ארנן חסדך, יוצ' שבת ב אחה"פ). — ב) אחת המחצות שבעין: ויש בעין שבעה מחיצות ושלוש ליחות השבע מחיצות הם אלו הרשת והשליא וכו' ויריעת העששית וכו' (ר"א אלדבי, ש"א ד, מח:.).