ש"ז, מ"ר עֲשָׁתוֹת, — חתיכה פחות או יותר עבה וארוכה, כמו א. עֲשָׁשִׁית: ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עֶשֶׁת שן מעלפת ספירים (שה"ש ה יד). — ובתו"מ: העושה כלים מן העשת ומן החררה וכו' טהורין (כלים יא ג). מנורה היתה באה מן העשת ומן הזהב (מנח' כח.). — ומ"ר: אין לי אלא שהרגו (ישראל בברזל) [בכלי ברזל] שיהא חייב השליך עליו עשתות וגולמים מנין ת"ל רוצח הוא מות יומת הרוצח מכל מקום (ספרי במד' קס). לאדם שהביא שתי ספינות וקשרם בהוגנים ובעשתות והעמידן על גביהן ובנה עליהן פלטורים (רשב"י, שם דבר' שמו). לשנים שנכנסו לעיר ביד זה עשתות של זהב וביד זה פרוטרוט זה שבידו עשתות של זהב אינו מוציא וחיה וזה שבידו פרוטרוט מוציא וחיה (ירוש' הורי' ג ז). לעשתות שאנן שהיו (בני דור המבול) קשים כעשתות (מד"ר בראש' ל). — ובסהמ"א: אבל בגד לאו ורב ששת אמר אפילו בגד וכו' אבל עשת לאו ורב פפא אמר אפילו עשת אפשר שמכוין משקלותיו (תלמידי רב יהודאי גאון, הלכ' פסוק' 49). מעשה בבני ר' חונה בר אבון שלקחו שפחה בפרוטות ולא היה עמהן והניחו עשת במשכון לסוף הוקר באו לפני ר' חייא אמר להם פרוטות אין כאן עשת אין כאן (שם 81). כמו סדן של נפחים כלומר עשת וחיבור הקרקע חד הוא דהא כולה מחוברת (רש"י, קידוש' כז:). את הולם פעם הוא המתחיל בה כשהיא עשת ומכה בכל כחו (הוא' ישע' מא ז). מקשה תרגומו נגיד לשון המשכה שממשיך את האברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס (הוא, שמות כה לא). עשת זהב לקח ופעל בה קנים וגביעים בקורנוס (רשב"ם שם). החצוצרה היתה נעשית מן עשת של כסף (רמב"ם, כלי המקדש ג ה). מסמרות שאין ידוע אם נעשו מן הכלים או מן העשת הרי הן טהורין (הוא, כלים ח ב). העושה כלים מן העשת של ברזל או מן החררה של מתכת וכו' הרי אלו טהורים (שם). שכל אחת מהן מהעשת והככר הראשון נשתלשלו (ר' שלמה יר"ו, REJ. XXVI. 221). וכל עשת מחשבותם בוער מאש אהבתו (ר' אליעזר מגרמיזא, ספ' הרוקח, שורש אהבה). עשת ברזל וחצצרה (יל"ג, משלי יהודה ב ד ). — ועֶשֶׁת בשׂמים: וייטב לך זכר מבושם כל עשת קציעיה וקנמוניה וגם מר דרוריה (תשו' גא', JQR. 1918. IX. 159). — ואמר המשורר: ויתרעו לרץ משד וחמס עלי כסף עשות עשת ופימות (רמב"ע, דיואן קכה). השקי ושקי עפרה את פי בשפת שני ובלבנת שן ובגוף נקי אותי חבקי כי אין חשקי רק עשת שן (הוא, התרשיש ד פו-פז).