°1, – שם יסודות לדבר,   gründen; jeter les fondements; to found: זבת מקדם אשש באד טל (ר"א קליר, טל). סבר לרוששי, צר בפור ששי, ועלה ואששי בהצהיר עששי (הוא, אספרה, פורים). ברוך אשר אִשֵּׁשׁ דוק וחוג (ר"י אביתור). נוף זה ינופף משוש תבל, ובו הוא יסוד אבן שתיה אשר תבל מאששת (רשב"צ דוראן מג"א, אכסוף לספר.).  – ובהשא': אני מכל בחורה הייתי וכו' ולצבי אפריונו רפדני אששני ופאר עטרני וכבוד הלבישני (כנס' ישר' יז תמוז). – ב) צבר צבור במקום אחד: קטף הכהן חלביו ויפרישם והמכסה על קרבו, בקן המזבח יאששם2 וישרפה חוצה בהתקם (רסע"ג, עבודה).

 – פֻע', *אֻשַּׁשׁ, – שאִשְּׁשו אותו, שיסדוהו,  – ובהשאלה מאֻשּׁשׁ, מחֻזַק: הלכות המאוששות (מס' סופ' יז ד). –  ואמר הפיטן: ציה אם  במקור מופיעה המלה "אם" פעמיים מלקשת, ומלקוש אם מבקשת, טל צוק עבים תהא מאֻששת כבענינת קשת (ר"א קליר, טל). מראה הקשת מאש צבועה מאוששת (אשנבי שחקים, קונט' הפיוט' לא). מקדם נאררת ונחלשת, בראותה ימינך מאֻששת, אז ערבה לגשת (שמעון, ז פסח).

 – הפ', °הֶאֱשִׁישׁ,  – כמו אִשֵּׁשׁ: רעצם במחבט אשו, ופקדם נפשו בנפשו, כל אחד להאשישו, ויכו איש אישו (מנחם בר' מכיר, אין מושי', שבת חנכה).

– הִתפ', הִתְאשֵׁשׁ,  – א) חִשּׁב היטב בדבר, שקל בפלס,   nachdenken; méditer; meditate: זכרו זאת וְהִתְאֹשֶׁשׁו3 השיבו פושעים על לב (ישע' מו ח). – ב) *נתחזק,   sich befestigen; se fortifier; become strong: לפי שהיו (הברכות) מפוקפקות בידו היכן נתאוששו כאן (מד"ר בראשית עט). –  ג) והרבו להשתמש בו הפייטנים והמשוררים: יהירים התקוששו, וזכרו והתאוששו, נשא לב אל כפים אל אל בשמים (רשב"ג, שוכני). מתאוששים לעבדך ומתקוששים (ר"י הלוי שחר' יוה"כ לספרד'). עניה התקוששי זכרי וְהִתְאוֹשֶׁשִׁי עפר התפלשי (רמב"ע, דוקס 78). אחי התקוששו, והתבוננו איך ולמה, במה תתאוששו, עבדו ביראה ואימה, גם עוד התבוששו ועטו עדיי ערמה (סמא"צ סלי' ר"ה). כי בהיות ההרגשה הדעת מתאוששה (מנחם הגולה, לקו"ק נא). שונאי התאוששו לא התבוששו (ר"י נגרא, פזמו' פרידל' מא).  – וביחס ליד וכדומה: איך ידי מתאוששת לגעת המסכה הנסוכה עליהם (הלשון, ציון ב). עד שקם דור אחרון על עפר ארץ ויתאשש להאיר עיני עששו (יל"ג, הוי אח).