מ"ר עֲתִידִים, *עתידין, נק' *עֲתִידָה, עֲתִידוֹת, —  א) ת"ז, שנועד לדבר מהדברים, bestimmt; désigné; appointed : כמלך עָתִיד לכידור (איוב יה כד). יקבהו אררי יום הָעֲתִידִים ערר לויתן (שם ג ח). — ובמשמ' מוכן ומזֻמן, bereit; prêt; ready: להנתן דת בכל מדינה ומדינה גלוי לכל העמים להיות עֲתִדִים ליום הזה (אסת' ג יד). ולהיות היהודיים עֲתִידִים1 ליום הזה להנקם מאיביהם (שם ח יג). ― ובסהמ"א: כל הדברים שהקדמנו כדי שיהיו עתידים ומוכנים לידיעת הראיה (רמב"ם, קדוה"ח, יז א). ― ובתו"מ, רגיל מאד לפני מקו' להורות שהפעֻלה תֵעשה או מוכנת לֵעשות בזמן הבא: בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו (מגיל' ב ג). עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי (ר' יוחנן בן זכאי, סוט' ה ב). מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עמוד בדבורו (ב"מ ד ב). דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון (ר' עקיבא בן מהללאל, אבו' ג א). התורם ענבים לשוק עתיד לעשותן צמוקין תאינים (תוספת' תרומ' ג יו). מה שאני עתיד לאכל מחר הוא מעשר (שם דמאי ח ד). מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר (שם ה). החותך יבלתו של חבירו ועתיד לחותכה לא יאמר לו תן לי מה שחבלתה בי (שם ב"ק ו כ). בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות (שם סנה' יא ו). והיה אם לא חפצת בה הכתוב מבשרך שאתה עתיד לשנאותה (ספרי דבר' ריד). קול ה' שובר ארזים שהוא עתיד לשבר כל בעלי שערים (ר' אלכסנדרי, ירוש' ברכ' ב ד). אפילו מה שתלמיד וותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני (ריב"ל, שם פיאה ב ו). מכיון שהוא עתיד לעשותו בצק חייב בחלה (ר' יוסי, שם חלה א ז). ויודע מספד כלכם והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם (ר' נחמן, ברכ' נח:). עתיד מן זה שתיפח במעיהם (יומ' עה:). פרשה זו אליהו עתיד לדורשה (ר' יוחנן, מנח' מה.). ― ובסהמ"א: אם עתיד לנקבה (את המחט) הרי היא כשאר גולמי כלי מתכות (רמב"ם, כלים ח ד). ― *ונק': שאול ויהוא נמשחו מן הפך מפני שמלכותן עתידה לישבר (תוספת' סנה' ד יא). עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוצא (שם עדי' א א). בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה שסוף התורה עתידה להתשכח (מכי' בא יב). אבל התשועה עתידה להיות אין אחריה שעבוד (שם בשלח פרש' השירה א). לבן מלך שהיה ישן על גבי עריסה והיתה מניקתו תוהא ובוהא למה שהיתה יודעת שהיא עתידה ליטול את שלה מתחת ידיו (מד"ר בראש' ב). ― ובתפלה: לבד הנשמה הטהורה שהיא עתידה ליתן דין וחשבון לפני כסא כבודך (ברכ' השחר). ― ומ"ר: כמה גרים ועבדים עתידים להיכנס תחת כנפי השכינה (ספרי במד' פ). עתידין הן חבירין להתייגע מבתי כניסיות לבתי מדרשות (ר' חייה בר אשי, ירוש' שביע' ד י). עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקילקלו עתידין ליתן את הדין (ע"ז נד:). מלמד שצפה הקב"ה שעתידין אומות העולם לעשותן אלוהות (ר' חנינא, מד"ר בראש' ו). שהיה גלוי לפני הקב"ה שעתידין ישראל שיהיו משועבדים תחת אדום (שם במד' יא). לכשיגיעו הגלויות לטוורס אמנם הן עתידות לומ' שירה (ר' יוסטא בר שונם, ירוש' חלה ד ח). עתידות נפשיהון של אלו לינטל בנשיקה (מד"ר שה"ש, ישקני). ― ובסהמ"א: כי מלת אין לא תפול על העוברים כמו שאנו עתידין לבאר (רד"ק, מכלול, שדה"פ, ח:). ― *הֶעָתִיד לבוא, הזמן הבא: ואם נעשית אפוטרופיא יורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה על שעבר (כתוב' פז.). ― ובסהמ"א: והיום אין לנו להתפלל שירות עד זמן העתיד לבוא (גנזי שכטר ב, גינצבורג 440). ― *וכן לָעָתִיד לבוא: ועל מה נחלקו על התורמל שבית שמאי אומר' לשעבר ובית הילל אומר לעתיד לבא (רשב"ג, תוספת' שביע' ב ו). מחשב אדם יצאותיו כמה הוציא בתוך ביתו וכמה הוציא לפועליו וכמה הוציא לאורחיו מן לשעבר אבל לא מן לעתיד לבוא (שם שבת יז ו). ― ובפרט במשמ' העולם הבא, או ימות המשיח: ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא (ר' טרפון, אבו' ב יו). לעתיד לבא מביא הקב"ה ס"ת [ומניחו] בחיקו ואומר וכו' (ר' שמלאי, ע"ז ב.). לעתיד לבא באין עכו"ם ומתגיירין (ר' יוסי, שם ג:). אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וכו' (ר"ש בן לקיש, שם). לעתיד לבא כשיפתח הקב"ה לצדיקים אוצרות גן עדן הרשעים שאכלו נשך ותרבית עתידין להיות נושכין בשיניהם את בשרם (מד"ר שמות לא). אלו שהם נוהגים היתר בשפחות בעולם הזה עתידין הן להתלות בקדקדי ראשיהן לעתיד לבא (ר' יודן בשם ר' לוי, שם ויקר' כה). לעתיד לבא והיה מספר בני ישראל כחול הים (שם במד' כ). ― ב) ש"ז, °הזמן הבא לאחר הזמן ההוה עתה, Zukunft; futur(e):    לשוא אייסרך בדברים כי רואה אני את העתיד כי לא תעזוב את הרעות (יוסיפון שב). ― ומ"ר: אישר בתמורות מועצותם ומן החולפים אשפוט עתידים (שלמה דפיירו, אמרי נואש, הקד' כ"י בריט' מוז'). ― ובדקדוק, הצורה של הפעל שפעֻלתו תֵעשה בזמן הבא: שיהיה העתיד מקצת הפעלים יפעול ויפעל יחדיו כאשר נאמר בעתיד נשך וכו' (ר"י א"ת, הרקמה יד). והצווי מן הפעל הקל אשר עתידו יפעול (שם). ― זמן העָתִיד: ושמו [ועשו] לזמן העתיד יאמר ישמור יאכל וכו' וזולת אלה מהבנינים המורים על העתידות (שם א). להורות על יחיד מדבר בעדו או יחידה מדברת בעדה שפעלתם לזמן עתיד (רד"ק, מכלול שדה"פ, יו:). ― ומ"ר עֲתִידִים: באחד לארבעה עתידים תעבור (אות האלף) (רשב"ג, אתן לאל עז). נבח העתידים אנבח ינבח (רד"ק, מכלול שדה"פ, עה.). ויש פעלים ימצאו מיוחדים עתידיהם בחולם כמו ישמר וכו' (שם יו:).