פ"ע, עבר בָּא, בָּאָה, בָּאתִי, וגם *בָּאַת, *בָּאֲתָה, בָּאתָ, בְּאתָה, בָּאת, בָּאנוּ, בָּאתֶם, -תֶן, בָּאוּ, וגם בּואוּ, עתיד יָבוא, וחסר יָבֹא, לרבות תָּבֹאנָה, תְּבוֹאֶינָה, צווי בּוֹא, וחסר בֹּא, בֹּאִי, בֹּאנָה, בֹּאֶינָה, מקור בּוֹא, ובכנוי בּוֹאי, בֹּאי, בֹּאֵךָ, בֹּאָם, בֹּאִן, בֹּאָנָה, וכו', — א) הקריב והגיע במהלכו למקום, kommen; arriver; to come: בָּא כדרלעמר במקור נדפס 'כדר-לעמר' והמלכים אשר אתו ויכו (ברא' יד ה).  וגדעון בָּא ויעש (שופט' ו יט).  וּבָא נער הכהן כבשל הבשר (ש"א ב יג).  ורחל בָּאָה עם הצאן (בראש' כט ט).  כי בָּאָה האשה הגרן (רות ג יד). — וגם *בָּאַת1, *בָּאַתָה: ומעשה באחד שפרע ראש האשה בשוק ובאת2 לפני ר"ע (ב"ק ח ו).  ומעשה באחד שנדר מאשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאות דינרים ובאת לפני ר"ע וחייבו ליתן לה כתובתה (נדר' ט ה).  מעשה באשה אחת שהיתה אורגת בגד בטהרה ובאת לפני ר' ישמעאל לבודקה (תוספתא כלים ב"ב א ב).  א"ר נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאת אשה לפני שמלה בנה וכו'(שבת קלד.).  מעשה בארבע אחיות וכו' רביעית באת לפני רשב"ג (יבמ' סד:).  נשכו נחש לאחד מהן ומת ובאה אשתו והודיעה לבית דין (שם קיו:).  באחרונה בדקה ומצאה טמאה ובאת ושאלה את רבן גמליאל (ניד' ו:).  מעשה ביוסטני בתו של אסוירוס בן אנטנינוס שבאת לפני רבי וכו' (שם מה.)  כגון שבאת לפנינו בין השמשות (שם ל.).  שבאת זבורית או צרעה (והזהיר, ויקרא יב).  האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים שלום בינו ובינה ושלום בעולם ובאתה ואמרה מת בעלי תינשא וכו' ר"י אומר לעולם אינה נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין (תוספתא עדיות א ו).  נטלה עמה ובאתה ועמדה בבית מדרשו של רבי חייא (ספרי שלח קטו).  כל זמן שהיא (הכלה) בבית אביה צנועה מבעלה כיון שבאתה לבית חמיה אינה צנועה מבעלה (יומא נד.).  א"ר יהודה םעם אחת היינו יושבים לפני רבי טרפון ובאתה יבמה לחלוץ (יבמ' קו:).  מעשה באשה אחת שבאתה לבית מדרשו של ר"מ (סנהד' יא.).  באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון (סוטה לו:).  וכיון שראה אברהם אבינו את מלאכי השרת באתה שכינה ועמדה למעלה הימנו (מס' ד"א ד).  נפלה דליקה בגוש חלב באתה אחותו מבית מדון ונפלה עליו והיתה מחבקתו ומנשקתו (מד"ר שמות ה).  הלכה ובאתה אצלה (אדר"נ ג).  כשבאתה אותה רשעה (אשת פוטיפר) היתה מענה אותו בדבריה (שם יו).  באתה חוה וטמאתו (תנחומא בובר נח א).  ראובן ושמעון שהניח להם אביהם קרקע ונשא ראובן אשה וילדה לו בת ומת הוא וכשבאתה אשתו של ראובן לגבות כתובתה וכו' (רסע"ג, תשובות גאוני מו"מ, צד).  ואחר אשר קנה הבתים הנזכרים באתה אצלו אחת מנשי ראובן וכו' (שו"ת ריב"ש קעט).  — ועבר מ"ב: אני שר צבא יי' עתה בָאתִי (יהוש' ה יד).  מדוע בָּאתִי ואין איש (ישע' נ ב).  וּבָאתָ ומשחת את חזאל (מ"א יט יה).  והנני מקששת שנים עצים וּבָאתִי ועשיתיהו (מ"א יז יב).  וּבָאתָ וירשת את הארץ (דבר' ו יח).  וּבָאת וסגרת הדלת (מ"ב ד ד).  וּבָאת וגלית מרגלותיו (רות ג ד).  לגור בארץ בָּאנוּ (ברא' מז ד).  כי על יום טוב בָּנוּ3 (ש"א כה ח).  וּבָאתֶם וירשתם את הארץ (דבר' ד א).  בָּאוּ אחי יוסף (ברא' מה יו).  וּבָאוּ ונחו כלם בנחלי הבתות (ישע' ז יט).  ויכינו את המנחה עד בּוא יוסף (בראש' מג כה).  כי אם בּבוֹא אחיכם הקטן (שם מב טו).  בְּבֹא בני ישראל (במד' לג מ).  עד בֹּאִי ולקחתי אתכם (מ"ב יח לב).  השלום בֹּאֶךָ (מ"א ב יג).  כי לא יאכל העם עד בֹּאוֹ (ש"א ט יג).  ומי מכלכל את יום בּוֹאוֹ (מלאכי ג ב).  וְּבבֹאו יצא עם יהורם אל יהוא (דהי"ב כב ז). ויהי בְּבוֹאָהּ ותסיתהו (יהוש' טו יח).  והחרש יעקב עד בֹּאָם (ברא' לד ה).  ויחמנה בְּבֹאָן לשתות (שם ל לח).  ותר וסוס ועגור שמרו את עת בֹּאָנָה (ירמ' ח ז).  בֹּא1 אתה וכל ביתך אל התבה (בראש' ז א).  עתה בּוֹא כתבה על לוח (ישעי' ל ח).  ויאמר אלי בֹּא וראה את התועבות הרעות (יחזק' ח ט).  בֹּאָה אתי הביתה (מ"א יג ז).  קחנו וָבֹאָה (ש"א כ כא).  בֹּאוּ ורשו את הארץ (דבר' א ח).  כלם תשובו וּבֹאוּ נא (איוב יז י).  הקבצו וָבֹאוּ התנגשו יחדו (ישע' מה כ).  בּוֹאִי2 שכבי עמי אחותי (ש"ב יג א).  בֹּאִי אשת ירבעם (מ"א יד ו).  עד אשר אָבֹא4 אל אדני (בראש' לג יד).  פן אָבוֹא והכיתי את הארץ (מלאכי ג כד).  וָאָבֹא5 היום אל העין (בראש' כד מב).  וָאָבוֹא ואראה והנה מחקה על הקיר (יחזק' ח י).  ואכל מכל בטרם תָּבוֹא ואברכהו (ברא' כז לג).  אל תָּבוֹאי ריקם (רות ג יז).  אתי מלבנון תָּבואי (שה"ש ד ח).  וַתָּבֹאִי בעדי עדיים (יחז' יו ז).  — וגם וַתָּבֹאתי: ויאמר דוד לאביגל וכו' לולי מהַרְתְ ותבאתי6 לקראתי כי אם נותר לנבל (ש"א כה לב-לד).  אם יָבוֹא עשו אל המחנה האחת והכהו (ברא' לב ט).  פן יָבוא והכני (שם יב).  וַיָּבֹא משה ויקרא לזקני העם (שמו' יט ז).  תָּבֹא נא תמר אחתי ותברני לחם (ש"ב יג ה).  תָּבוֹאתָה6 לראש יוסף (דבר' לג יו).  וַתָּבֹא הבכירה ותשכב את אביה (בראש' יט לג).  ועתה לכו וְנָבֹאָה ונגידה בית המלך (מ"ב ז ט).  וַתָּבֹאוּ ותטמאו את ארצי (ירמ' ב ז).  יָבֹאוּ ויעשו את כל אשר צווה יי' (שמות לה י).  וַיָּבֹאוּ עבדי יצחק ויגדו לו (בראש' כו לב).  וְיָבֹאוּ ויירשו את הארץ (דבר' י יא).  וַתָּבֹאנָה ותדלנה (שמו' ב טז).  ואל החכמות שלחו וְתָבוֹאנָה (ירמ' ט טז).  וקראו למקוננות וּתְבוֹאֶינָה (שם).  וַתָּבוֹאינָה3 נערות אסתר וסריסיה(אסת' ד ד). — ובהשאלה לדברים שאין בהם רוח חיים: כי בָא מועד (תהל' קב יד).  בָּא זדון וַיָּבֹא קלון (משלי יא ב).  הנה יום יי' בָּא (ישע' יג ט).  קץ בָּא (יחזק' ז ו).  הנה ישעך בָּא (ישעי' סב יא).  והשמעה בָאָה (ש"ב יג ל).  רעה הנה בָאָה (יחזק' ז ה).  פקודתך בָאָה (מיכה ז ד).  פתאם יָבוֹא אידו (משלי ו טו).  קומי אורי כי בָא אורך (ישע' ס א).  בָּאוּ ימי הפקדה בָּאוּ ימי השלם (הושע ט ז).  באת אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם (סנהדרין קד:).  וכשנהרגו ר"ש ור"י באתה השמועה אצל רבי עקיבא וריב"ב עמדו וחגרו מתניהם שק וקרעו בגדיהם (מס' שמחות ח).  ובטבת שלאחריו באתה השמועה (רש"י ר"ה יח:).  היה העולם חסר מנוחה באתה שבת באתה מנוחה (הוא' מגיל' ט.).  — ועם אל, לְ, להורות הגבול והתכלית: כאשר בָּא יוסף אֶל אחיו (ברא' לז כג).  כספכם בָּא אֵלָי (שם מג כג).  ואהוד בָּא אֵלָיו (שופט' ג כ).  לא בָא אֶל שלחן המלך (ש"א כ כט). אשר בא לשלמה (מ"א י יד).  והמן בָּא לַחֲצַר בית המלך (אסת' ו ד).  וּבָא לְצִיּוֹן גואל (ישע' נט כ).  וּבָאָה עת הקציר לָהּ (ירמ' נא לג).  הסב מעליהם וּבָאתָ לָהֶם ממול הבכאים (דהי"א יד יד).  וּבָאתְ3 אֶל המלך (ש"ב יד ג).  ומאז בָּאתִי אֶל פרעה (שמות ה כג).  בָּאנוּ אֶל אחיך אל עשו (בראש' לב ז).  אם בצרים בָּאוּ לָךְ (ירמ' מט ט).  יפגעו נא ביי' צבאות לבלתי-בֹאוּ1 הכלים הנותרים בבית יי' ובית מלך יהודה ובירושלם בבלה (שם כז יח).  — ו*בָאַת, בָאֲתָה: אם אדם חטא בהמה מה חטאת אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה (סנה' ז ד).  למלך שבאתה לו שמחה (פסיק' ביום השמיני, סה).  לָבוֹא אֶל המלך (ש"ב יה ב).  ולא אבא לָבוֹא אֵלָיו (שם יד כט).  — ועם עד, עדי: בָּאוּ עַד תוך הבית (ש"ב ד ו).  וּבָא המלך דוד עַד בחורים (שם טז ה).  בָּא המלאך עַד-הם (מ"ב ט יח).  בָּא עַד-אליהם (שם שם כ).  עָדָיו יָבוֹא (ישעיה מה כד).  בָּא עַד-עיר דויד (דהי"א טו כט).  הַבָאתָ עַד נבכי ים (איוב לח טז).  — ובחבור עם לידי, הגיע: כשאדם בא לידי חולי או לידי זקנה (קדוש' ד יד).  ואין אתה בא לידי עבירה (אבות ג א).  עד שלא הגדילה (הבת) ובאת לידי סימנין היה רואה אותה בשוק מדבר עִמה (פסיקתא, ויהי ביום, כד).  — וביחס שממנו, להורות המקום שמשם יצא: יי' מסיני בָּא (דבר' לג ב).  איש האלהים אשר בָּאתָ מיהודה (מ"א יג יד).  ובני יעקב בָּאוּ מן השדה (בראש' לד ז).  אי מזה בָאת (שם טז ח).  — ובהשאלה ממקום שבאת, ר"ל מהדבר שהזכרת, מהטעם שאמרת: ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"ע אשה נאמנת להביא גיטה מקל וחומר ומה נשים שאמרו חכמים אין נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא גיטה היא שנאמנת לומר מת בעלה אינו דין שנאמנת להביא גיטה וממקום שבאת2 מה להלן צריכות שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם אף היא צריכה שתאמר בפ"נ ובפני נחתם (גיטין כז.). — ולהורות המעשה שעשה קדם: ועשו אחיו בָּא מצידו (בראש' כז ל).  והנה איש זקן בָּא מן מעשהו (שופט' יט טז).  — ובסמיכות עם פעל אחר עם ל... להורות התכלית למה הוא בא: האחד בָּא לַגוּר (בראש' יט ט).  בָּא אלי לשְׁכַּב עמי (שם לט יד).  ועבדיך בָּאוּ לִשְׁבָּר אכל (שם מב י).  לִזְבֹּחַ ליי' בָּאתִי (ש"א טז ב).  וּבָאתִי לְהַגִּיד לאחאב (מ"א יח יב).  וּבָאתִי לַהֲבִינְךָ את אשר יקרה (דני' י יד).  לְפַתֹּתְךָ בָּא (ש"ב ג כה).  בָּאִים לְהִלָּחֵם את הכשדים (ירמ' לג ה).  ערות הארץ בָאתֶם לִרְאות (ברא' מב יב).  אם לְשָׁלוֹם בָּאתֶם אלי (דהי"א יב יח).  — ב) נכנס לתוך דבר, hineingehen eindringen; entrer, pénétrer; come in, enter: בעצם היום הזה בָּא נח וכו' אֶל התבה (ברא' ז יג).  ולא נודע כי בָאוּ אֶל קרבנה (שם מא כא).  — ועם ב.. : וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וכו' וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ (שמות ז כח).  כי בָא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בַּיּם (שם טו יט).  וּבָאוּ המים המאררים האלה בְּמַעַיִךְ (במד' ה כב).  לָבוֹא בְּנקְרוֹת הצרים (ישע' ב כא).  הקנה הרצוץ וכו' אשר יסמך איש עליו וּבָא בְכַפּוֹ ונקבה (שם לו ו).  בֹּאי בַטּיט ורמסי בחמר (נחום ג יד).  חרבם תָּבוֹא בְלִבָּם (תהל' לז טו).  בָּאנוּ בָאֵש וּבַמַּים (שם סו יב).  — ויבוא גם ביחס הפעול במשמעה זו: בכל בָּאֵי שער עירו (בראש' כג יח).  בֹּאוּ שעריו בתודה (תהל' ק ד).  כל בָּאֶיהָ לא ישובון (משלי ב יט).  — וביחס לדבר מָפשט: יָבוֹא רקב בעצמי (חבקוק ג טז).  כי תָבוֹא חכמה בלבך (משלי ב י).  וַתָּבֹא בי רוח (יחזק' ב ב).  — ובמשמעת היה נכלל באיזה דבר: במספר ירחים אל יָבֹא (איוב ג ו).  — ולענין התחברות עם אנשים: בסדם אל תָּבֹא נפשי (בראש' מט ו).  לבלתי בוֹא בגוים האלה (יהושע כג ז).  לא תָבֹאוּ בהם והם לא יָבֹאוּ בכם (מ"א יא ב).  לא יָבֹאוּ בקהל לך (איכה א י). — ועם עִם: ועִם נעלמים לא אָבוֹא (תהל' כו ד). — ועם אֶת: אל תתרע את בעל אף וְאֶת איש חמות לא תָבוֹא (משלי כב כד). — ובהשאלה: יי' במשפט יָבוֹא (ישעי' ג יד).  וָאבוֹא בברית אתך (יחזק' טז ח).  וּבָאִים באלה ובשבועה (נחמ' י ל).  ואל יָבֹאוּ בצדקתך (תהל' סט כח).  מנעך יי' מִבּוֹא בדמים (ש"א כה כו).  וַתָּבואִי בעדי עדיים (יחזק' טז ז).  — בָּא בַּיָּמִים, הִזקין: ואברהם זקן בָּא בימים (בראש' כד א).  ואברהם ושרה זקנים בָּאִים בימים (שם יה יא).  — וּבָא בַאֲנָשִׁים: והאיש בימי שאול זקן בָּא בַאֲנָשׁים3 (ש"א יז יב).  ג) לשון נקיה לבעילת אשה, einem Weibe beiwohnen; cohabiter; cohabit eith: בּוֹא נא אל שפחתי (בראש' טז ב).  הנה אמתי בלהה בֹּא אליה ותלד על ברכי (שם ל ג).  כי יקח איש אשה וּבָא אליה ושנאה (דבר' כב יג).  ויאמר אחיתפל אל אבשלום בּוֹא אל פלגשי אביך אשר הניח לשמור הבית ושמע כל ישראל כי נבאשת את אביך (ש"ב יו כא).  וַיָּבא אבשלום אל פלגשי אביו לעיני כל ישראל (שם כב).  — ועם על: ואיש אין בארץ לָבוֹא עָלֵינוּ כדרך כל הארץ (בראש' יט לא).  הבא על יבמתו וכו' וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה (יבמ' ו א-ב).  בא יבם על הראשונה וחזר ובא על השנייה או שבא אחיו על השנייה (שם יג ט).  אלו הן הנסקלין הבא על האם וכו' (סנהד' ז ד).  שמא יבא עליה בדרך (סוט' א ג).  רבי יהודה אומר הבא על האם אינו חייב אלא משום אם בלבד (תוספתא סנה' י א).  הבא על נערה המאורשה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה וכו' (שם ח).  הבא על החרשת ועל השוטה ועל הבוגרת ועל מוכת עץ (שם כתוב' ג ה).  בא על אחת מכל העריות (ירוש' סוטה ג יט.).  עם הארץ מכה (את אשתו) ובא עליה ואין לו בושת פנים (פסח' מט:).  מעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן ואמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי את בני אחותך ואעפ"כ לא בא עליה אלא לזמן מרובה (מו"ק כג.).  —  ד) השיגו מקרה.  רע או טוב, treffen; atteindre qqn. ; happen to, ביחס הפעול: שיט שוטף כי-עבר לא יבוֹאנוּ (ישע' כח טו).  וְתְבִֹאנָה לך שתי אלה רגע ביום אחד שכול ואלמן (שם מז ט).  חרב מלך בבל תְּבוֹאֶךָ (יחזק' לב יא).  כל זאת בָּאַתְנוּ ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך (תהל' מד יח).  תְּבוֹאֵהוּ שואה לא ידע (שם לה ח).  מגורת רשע היא תְבוֹאֶנּוּ (משלי י כד).  ולא ידע כי חסר יְבֹאֶנּוּ (שם כח כב).  במלאות שפקו יצר לו כל יד עמל תְּבֹאֶנּוּ (איוב כ כב).  ויאהב קללה וַתְּבואֵהוּ (תהל' קט יז).  שחר טוב יבקש רצון ודרש רעה תְּבוֹאֶנּוּ (משלי יא כז).  אל תְּבוֹאֵני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני (תהלים לו יב).  הסכן נא עמו ושלם בהם תְּבוֹאֶתְךָ1 טובה (איוב כב כא).  — ועם עַל: וּבָא עָלַיִךְ רעה (ישע' מז יא).  שכול ואלמן כתמם בָּאוּ עָליִךְ (שם ט).  יום אידם בָּא עֲלֵיהֶם (ירמ' מו כא).  המתאוננים באת עליהם צרעת (מד"ר במד' ז).  והרעה הגדולה שבאה עלי באחרונה (אגרת הרמב"ם לר' יפת הדיין).  — ולטובה: וּבָאוּ עָלֶיךָ כל הברכות האלה (דבר' כח ב). — *ובלי הזכּרת הדבר הבא, לשבועה: ואומר לה (הכהן) משביע אני עליך ויבא עליך משביע אני עליך זו שבועה ויבא עליך זו אלה (תוספ' סוט' ב א).  מה היו פריצי הדור עושין היו הולכין אצל חלונותיו של דוד ואומרים לו דוד אימתי יבנה ביהמ"ק אימתי בית ה' נלך והוא אומר אעפ"י שמתכונין להכעיסני יבא עלי שאני שמח בלבי (ירוש' ברכ' ב ד:), ר"ל באלה של יבוא עלי כל דבר רע נשבע אני שאני שמח.  שמע שמעון בר ווה אמר וכו' יבוא עלי אם שמעתיה (שם פאה א טו ג).  שמע ר' אבהו (שהיו חושדים אותו שמה שאמר משם ר' יוחנן שמותר ללמד את בתו יונית הוא מפני שהוא חפץ בזה) ומר יבא עלי אם לא שמעתיה מן ר' יוחנן שם שבת ו ז ד. יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי (שם יומא א לח ד). יבא עלי אם אמרתי להן דבר שם ב"ב ט יו ד.  יבא עלי אם נתכוונתי לכך (שם סוט' ג יט.)  יבא עלי אם אין בידי הלכות כשער ראשי (מד"ר ברא' עט).  יבא עלי אם נסתכלתי בספר אגדה מימי (שם תהלים כב).  יבא עלי אם מרוח גסה לא עמדתי וקראתי בתורה (ילקוט שמעוני ב ז). שיהיו הכל מהללים ביך יבואך כדרך שבא לפלונית (רש"י במד' ה כא).  תבואני זאת בשכרי שעברתי על דברי רבי (רש"י ביצה לו:). יבא לו כך וכך לטוב או לרע (רד"ק יחזק' יג יז). — ה) התקים ויצא לפעל הדבר המיועד, הנבואה, התקוה, eintreffen; s'accomplir; be-fulfilled: וּבָא האות והמופת (דבר' יג ג).  כל אשר ידבר בּוֹא יָבוא (ש"א ט ו).  כי תִבֹאינָה3 האתות האלה (שם י ז).  האמרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב וְתָבוֹאָה עצת קדוש ישראל ונדעה (ישעיה ה יט).  בִבֹא דבר הנביא (ירמ' כח ט).  ועץ חיים תאוה בָאָה (משלי יג יב).  — ובטעם קרה, הזדמן: לא באת לידו עד שמוכר את שדהו (קדוש' כ.).  כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשנה ושניה וניצל ממנה (יומ' כו:).  לכשיבוא לידך הביאהו לידי (ב"ק מ.).  הואיל ובאת לידינו שאלה זו (רגמ"ה ב"ב ט:). — ובא הדבר לרשותו: ישראל שמצא עבודה זרה עד שלא באת לרשותו אומר לגוי ומבטלה (תוספתא ע"ז ה ג). אשה שאין לו חלק בה עד שלא באת לרשותו ומשבאת לרשותו נגמרה לו וכו' (שם נדר' ו ה).  גר ונכרי שירשו את אביהם נכרי וכו' משבאו לרשות גר אסור (קידו' יז:). — ובא לידו, כמו לרשותו: מקבל מתנה שאמר לאחר שבאתה מתנה לידו מתנה זו מבוטלת (גיטין לב.).  ישראל שמצא ע"א בשוק עד שלא באתה לידו אומר לעכו"ם ומבטלה משבאתה לידו אינו אומר לעכו"ם (ע"ז סד:).  — ובכלל קרה: ואל יחשוב שום אדם כי גלות ישראל באת במערכת הככבים (מנורת המאור קלג).  — ו) שב, חזר, zurückkommen; revenir; come back: למן היום לכת המלך עד היום אשר בָּא בשלום (ש"ב יט כה).  וצאתך וּבאֵךָ (מ"ב יט כז).  אשר יצא לפניהם ואשר יָבֹא לפניהם (במד' כז יז).  היה הולך ובא הולך ובא (גיט' ז ז).  יצאו ארבע רוחות העולם קנה הולך ובא עמהן עמדו הרוחות קנה עומד במקומו (ד"א ד).  — בָּא השמש, שקע, untergehen; se coucher; to set: וילן שם כי בָא השמש (בראש' כח יא).  וזרח השמש וּבָא השמש (קהלת א ה).  — ובמשמעת בא אלינו, ההפך מן הלך מאתנו: כל-עמת שֶׁבָּא כן ילך (קהל' ה טו).  ישוב ללכת כְּשֶׁבָּא (שם שם יד).  — ז) להורות הזמן העתיד לבוא, המעשים העתידים לבוא: הַבָּאוֹת השמיענו (ישע' מא כב).  חיי העולם הבא (אבות ב ז).  — ובלי עולם, בזה ובבא, מכאן ולהבא, ולזמן הבא, לעתיד: מיכן ולהבא (כלי' ב א).  או מכאן ולבא (ירוש' תרומ' א מ:).  לשנה הבאה בני חרים (סדר הגדה של פסח). — לעתיד לבוא, עי' עתיד. — בפרק °הַבָּא, בסמן °הַבָּא, בשורה הַבָּאָה, לאמר הבא מיד אחרי כן, יתבאר במה °שֶׁיָבוֹא, ההפך ממה שקדם.  — כמו °שיבוא, ר"ל כמו שיבואר בדברים שיבואו אחרי כן: שכל אדם לואה מהשיג הדברים על אמתתם כמו שיבא (העקרים, פתיחה).  — ח) לזרז: בּוֹאוּ נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יי' (תהל' צה ו).  בוא וראה עד היכן פרצה טהרה בישראל (שבת יג.).  בוא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה (קדוש' לג.). —  ט) *להתמדה: שכל הדורות מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול (אבות ה ב).  היה מודד ובא וכלתה מדתו על שפת תקרה (עירו' מב:).  ראה עדים שממשמשים ובאים ואמר גנבתי (ב"ק עה.).  ראה מים ששוטפין ובאין הרי זה גודר בפניהם (ב"מ לא.).  מעוברת ומניקה שהיו שופעות דם ובאות (ניד' יא.).  והיה משה משמרו ובא (מד"ר שמות טו). — וישתמשו בהפעל הזה להורות המקום שאצלו נמצא מקום אחר: ויתרו את הארץ ממדבר צן עד רחב לְבֹא חמת (במד' יג כא).  מהר ההר תתאו לְבֹא חמת (שם לד ח).  — ועם מן בטעם מן גבול: מִלְּבוֹא חמת עד נחל מִצרים (מ"א ח סה).  — ובכנוי: עד בּוֹאַךָ עזה (שפט' ו ד).  ויכם מערער ועד בּוֹאַךָ מנית (שם יא לג).  מצידן בֹּאֲכָה גררה עד עזה (בראש' י יט), לאמר, ההולך דרך גרר.  ויהי מושבם ממשא בֹּאֲכָה ספרה הר הקדם (שם ל).  כארץ מצרים בֹּאֲכָה צער ( שם יג י).  וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים בֹּאֲכָה אשורה (שם כה יח).  וירץ לפני אחאב עד בֹּאֲכָה יזרעאלה (מ"א יח מו).  — י) במשמעת הלך: אנה אני בָא (בראש' לז ל).  האחיכם יָבֹאוּ למלחמה ואתם תשבו פה (במד' לב ו).  אניה בָּאָה תרשיש (יונה א ג).  מעשה בשני ת"ח שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה (יבמו' קטו.).  היה בא בדרך וביכורי אשתו בידו (גיטין מז:).  באר שבאתה עמהם עד שנגנזה לתוך ימה של טבריה (תנחומא חקת נ).  — וישמש פעל בא עוד במליצה ובהשאלה במשמעות מתחלפות.  בָּא אל אבותיו, מת: ואתה תָּבוֹא אל אבתיך (בראש' יה יה).  — *בא משום דבר, ר"ל יש לו זכות בשביל דבר פלוני: והבא משום ירושה אינו צריך טענה (ב"ב ג ג).  — *בא עליו בדבר פלוני, טען עליו, חיב אותו בכח דבר פלוני: אמר לו (עכן) יהושע בגורל אתה בא עלי (סנהד' מג:).  — *הקרבן בא על דבר פלוני, ר"ל עושים את הקרבן בשביל דבר פלוני: משנערפה העגלה תקבר במקומה שעל ספק באתה מתחילתה (סוט' ט ז).  — *בא, בא מן, עושים אותו מן: מנחת העומר אף על פי שבאה מן השעורין היא היתה באה גרש וזו באה קמח (שם ב א).  חגיגה הבאה עמו באה מן הצאן ומן הבקר באת מן הכבשים באת מן העזים (תוספתא פסחים ה ג).  — ובמשמ' נלקחו המעות הנצרכים לזה מן: וכל קרבנות ציבור באין מתרומת הלשכה (כתוב' קו:).  — *בא מדבר פלוני, ר"ל נלקח משם: המפלת יד חתוכה ורגל חתוכה אמו טמאה לידה ואין חוששין שמא מגוף אטום באתה (ניד' כד.).  — *בא לעשות דבר, התחיל, היה בדעתו, ברצונו לעשות: בא לו לכתוב את המגילה (סוט' ב ג).  אמר רשב"ג אף אנו מחבבין את הצרות אבל מה נעשה שאם באנו לכתוב אין אנו מספיקין (שבת יג:).  אם בא להזכיר כל השנה כולה מזכיר (תענית ב:).  — *בא ועשה דבר פלוני, עשה זה עתה, גם לא בע"ח: כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאתה התורה והקפידה עליה בידוע שיש לו שם לווי (סוכה יג.).  — ובסגנון הפלסופים, °בא זה אחרי סור זה, ר"ל בהתמדה זה אחר זה: ואם על צד בא זה אחר סור זה כמו שיראה אבן דקלים (ר"י אברבנל, מפעלות ה' ח ד). — ובמשמעת *הגיע לבגרות3: שאשה ממהרת לבא לפני האיש (ניד' ה ט), ר"ל לבגר. — *בּוֹאֲךָ לשלום, בּוֹאֲכֶם לשלום, ברכת קבלת פנים לאיש הבא מן הדרך וכיוצא בזה: כל בעלי אומניות עומדים מפניהם (של מביאי בכורים) ושואלים בשלומם ואומרים להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום (קידו' לג.).  אם עשית דברי בשמחה פמליא שלי תצא לשחרך ואף אני בעצמי אצא לקראתך ואומר לך בואך בשלום (ד"א זוטא ד).  — *בָּאֵי עולם, כל בני האדם: עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל (שבת כב:).  שלא יתן פתחון פה לבאי העולם (ספרי קרח קיט).  שלא יהא פתחון פה לבאי עולם (מד"ר ויקרא כ).  מי יש בבאי עולם שיכול לעשות כן (שם דבר' יא).  אפילו אם מתכנשין כל באי עולם להלבין כנף אחד מן העורב אינן יכולין כך אם מתכנשין כל באי עולם לעקור יו"ד שהוא קטן האותיות שבתורה אינן יכולין (שם שיה"ש, ראשו כתם).  נחנו חתומי מטה מעידים לכל באי עולם שרבי אפרים וכו' (QGJD 1, 116).  — ועי' עוד עולם. 

— בָּא כֹחוֹ, עי' כֹּח.

— הפעיל, הֵבִיא, הֵבֵאתָ, והֵבֵיאתָ, הֵבִֵאתִי והֵבֵאיתִי וגם הבאותי בכתיב, הֵבִיאוּ, הֵבֵאנוּ, הַבֵאתֶם והַבִיאֹתֶם, הֳבִיאַנִּי, הֳבִיאוּךָ, הַבִיאֹתַנִּי הֲבֵאתָנוּ, הֲבִיאֹתִיו, הַבֵאתִיו, הֲבֵאתִיהָ וַהֲבַיתִיהָ, הֲבִיאֹנֻם, יָבִיא, יָבִא, וַיָּבֵא וַיָּבִיא אָבִיא, אָבִי, וָאָבִא, וַיְבִיאֻהוּ, וַיְבִאֻהוּ, וַתְּבִיאֵנִי, הָבֵא, הָבִוא, הָבִיא, הָבִיאָה, מקו' הָבַא, הָבִיא, לְהָבִיא, לָבִיא, — עשה שיבוא, kommen lassen; faire venir cause to come: ראו הֵבִיא לנו איש עברי לצחק בנו (בראש' לט יד).  אף לא הֵבִיאָה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי (אסת' ה יב).  הֵבֵאתִי להם על אם בחור שדד בצהרים (ירמ' טו ח).  וְהֵבֵאתִי אתכם אל הארץ (שמות ו ח).  וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה וְהֵבֵאתִי3 אתם וידעו את הארץ אשר מאסתם בה (במד' יד לא).  והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת וְהֵבִיאוּ אתו לפני אהל מועד (ויקר' ד יד).  ולמה הֲבֵאתֶם את קהל יי' אל המדבר (במד' כ ד).  חסר משגעים אני כי הֵבֵאתֶם את זה להשתגע עלי (ש"א כא יו).  ראו נא לי איש מיטיב לנגן וַהֲבִיאֹתֶם1 אלי (שם יו יז).  — ובכנ': אם לא הֲבִיאֹתִיו אליך (בראש' מג ט).  וַהֲבִיאֹתִיו אל הארץ אשר בא שמה (במד' יד כד).  ופרשתי עליו רשתי ונתפש במצודתי וַהֲבִיאוֹתִיהוּ בבלה (יחזק' יז כ).  אחזתיו ולא ארפנו עד שֶׁהֵבִיאתִיו2 אל בית אמי (שה"ש ג ד).  וַהֲבִיאוֹתִים4 אל הר קדשי (ישע' מ ז).  וַהֵבִיאוֹתִים אל אדמתם (יחזק' לד יג).  וַהֲבִאֹתִים על הארץ הזאת (ירמ' כה ט).  אם יהיה נדחכם בקצה השמים משם אקבצם וַהֲבִוֹאתִים5 אל המקום אשר בחרתי (נחמ' א ט).  וַהֲבֵאתִים עליך מסביב (יחזק' כג כב).  הֱבִיאַנִי המלך חדריו (שה"ש א ד).  מי הֱבִיאֲךָ הלם (שופט' יח ג).  כי ילך מלאכי לפניך וֶהֱבִיאֲךָ אל האמרי והחתי (שמות כג כג).  ואל פתח אהל מועד לא הֱבִיאוֹ (ויק' יז ד).  מאחר עלות הֱבִיאוֹ לרעות ביעקב עמו (תהל' עח עא).  אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הֱבִיאֹתָנוּ3 (במד' יו יד).  מי אנכי יי' ומי ביתי כי הֲבִיאֹתַנִי1 עד הלם (ש"ב ז יח).  הֲבֵאתָנוּ במצודה שמת מועקה במתנינו (תהל' סו יא).  ויאמר המלך (אל האשה התקועית) המדבר אליך וַהֲבֵאתוֹ2 אלי (ש"ב יד י).  וַהֲבֵאתָהּ אל תוך ביתך (דבר' כא יב).  הלוך אל בית הרכבים ודברת אותם וַהֲבִיאוֹתָם4 בית יי' אל אחת הלשכות (ירמ' לה ב).  מעמלקי הֱבִיאוּם (ש"א יה יה).  ולקחום עמים (את ישראל) וֶהֱבִיאוּם אל מקומם (ישע' נד ב).  ואנחנו נחלץ חשים לפני בני ישראל עד אשר אם הֵבִיאֹנֻם אל מקומם (במד' לב יז).  בעת ההיא אָבִיא אתכם (צפנ' ג כ).  וָאָבִיא אתכם אל הארץ (שופט' ב א).  וָאָבִא5 אתכם אלי (שמות יט ד).  וָאָבִא5 אתם בית ה' (ירמ' לה ד).  וָאָבאה6 אתכם אל ארץ האמרי (יהוש' כד ח).  אנהגך אֲביאֲךָ אל בית אמי (שה"ש ח ב).  את שני בני תמית אם לא אֲבִיאֶנוּ אליך (בראש' מב לז).  ואל ארץ גלעד ולבנון אֵביאם (זכר' י י).  וָאֲבִיאֵם אל הארץ (יחזק' כ כח).  ואוציאם מארץ מצרים וָאֲבִיאֵם אל המדבר (שם י).  כי אתה תָּבִיא את בני ישראל אל הארץ (דבר' לא כג).  ועד אביך למה זה תְּבִיאֵנִי (ש"א כ ח).  שמע יי' קול יהודה ואל עמו תְּבִיאֶנּוּ (דבר' לג ז).  ובמים לא תְבִאֵהוּ (ירמ' יג א).  בשמן תעשה (המנחה) מרבכת תְּבִיאֶנָּה (ויקר' י יד).  וַתְּבִיאֵם אל הארץ (נחמ' ט כג).  תְּבִאֵמוֹ ותטעמו בהר נחלתך (שמות טו יז).  יָבִיא7 אתו אל פתח אהל מועד (במד' ו יג).  וביום השמיני יָבא שתי תרים (שם י).  וַיָּבֵא אל האדם לראות מה יקרא לו (בראש' ב יט).  וַיָּבֵיא8 אותי שמה (יחזק' מ ג).  וַיָּבִיא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל (נחמי' ח ב).  וַיְבִיאֵנִי אל החצר (יחזק' מ יז).  והיה כי יְבִיאֲךָ יי' אל ארץ הכנעני (שמות יג ה).  והיה כי יְבִאֲךָ יי' אל ארץ הכנעני (שם יא).  אם טרף יטרף יְבִאֵהוּ עד (שם כב יב).  ויחבק לו וינשק לו וַיְבִיאֵהוּ אל ביתו (ברא' כט יג).  וַיְבִאֵהוּ בבלה (דהי"ב לו י).  ואל פתח אהל מועד לא יְבִיאֶנּוּ (ויקר' יז ט).  כל נדיב לבו יְבִיאֶהָ את תּרומת יי' (שמות לה ה).  וַיְבִאֶהָ (את הצלע) אל האדם (בראש' ב כב).  תמימה יְבִיאֶנָּה (ויקרא ד לב).  וַיְבִאֵנוּ אל המקום הזה (דבר' כו ט).  וַיְבִיאֵם לשכתה (ש"א ט כב).  וַיְבִאֵם3 בבל (ירמ' כד א).  היתה (אשת החיל) כאניות סוחר ממרחק תָּבִיא לחמה (משלי לא יד).  וַתָּבֵא לאמנון אחיה (ש"ב יג י).  ורוח נשאתני וַתְּבִאֵנִי כשדימה (יחזק' יא כד).  וַתְּבִאֵהוּ1 (יוכבד) לבת פרעה (שמות ב י).  ומה נָּבִיא לאיש (ש"א ט ז).  וּנְבִיאֵם לך רפסדות (דהי"ב ב יה).  ואת אחיכם הקטן תָּבִיאוּ אלי (בראש' מב כ).  והכינו את אשר יָבִיאוּ (שמו' יו ה).  והתבן לסוסים ולרכש יָבִאוּ אל המקום (מ"א ה ח).  את הדבר הקשה יְבִיאוּן2 אל משה (שמות יח כו).  וַיָּבִיאוּ את לוט אליהם (בראש' יט י).  וַיָּבִאוּ אתו אל אהל מועד (במד' לא נד).  המה ינחוני יְבִיאוּנִי אל הר קדשך (תהל' מג ג).  יְבִאֻהוּ במצדות (יחזק' יט ט).  וַיְבִיאֻהוּ ירושלם (שופטים א ז).  וַיְבִאוּם אל יהושע (יהוש' ז כג).  וַיְבִאוּם יבישה (דהי"א י יב).  ידיו תְּבִיאֵינָה את אשי יי' (ויק' ז ל).  — ובינו': ארץ כנען אשר אני מֵבִיא אתכם שמה (ויקר' יח ג).  והמה מְבִיאִים איש מנחתו (מ"א י כה).  — ובכנ': כי ה' אלהיך מְבִיאֲךָ אל ארץ טובה (דבר' ח ז) .  ותנתן היא וּמְבִיאֶיהָ והילדה (דני' יא ו).  — וסמי': וּמְבִאֵי תודה בית ה' (ירמ' יז כו).  — ומקור: ואותנו הוציא משם למען הָבִיא אתנו לתת לנו את הארץ (דבר' ו כג).  לא תוסיפו הָבִיא מנחת שוא (ישע' א יג).  זרעתם הרבה וְהָבֵא מעט (חגי א ו).  לצוד ציד לְהָבִיא (בראש' כז ה).  לָבִיא4 אתו בבלה (ירמ' לט ז).  מהחל התרומה לָבִיא4 בית ה' (דהי"ב לא י). — ובכנ': בַּהֲבִיאִי אתכם אל אדמת ישראל (יחזק' כ מב).  לפני הֳבִיאֵךָ את מיכל (ש"ב ג יג).  וְלַהֲבִיאֲךָ אל המקום (שמות כג כ).  עד הֲבִיאֲכֶם את קרבן אלהיכם (ויק' כג יד).  בַּהֲבִיאֲכֶם בני נכר (יחזק' מד ז).  לַהֲבִיאָם אל הארץ (דבר' ט כח) . — וצווי: ויאמר לאשר על ביתו הָבֵא3 את האנשים הביתה (ברא' מג יו). ויאמר לו לך הָבֵיא העיר (ש"א כ מ).  הָבִיאָה לי ציד (בראש' כז ז). לכו הָבִיאוּ שבר רעבון בתיכם (שם מב יט).  ויאמר אמנון אל תמר הָבִיאִי הבריה (ש"ב יג י).  — וְהֵבִיא רעה וצרה: על כן הֵבִיא יי' עליהם את כל הרעה הזאת (מ"א ט ט).  אתם ראיתם את כל הרעה אשר הֵבֵאתִי על ירושלם (ירמ' מד ב).  וְהֵבֵאוֹתִי1 על הארץ ההיא את כל דברי (שם כה יג).  הלא שמעת למרחוק אותה עשיתי מימי קדם ויצרתיה עתה הֵבֵאתִיהָ2 (ישע' לז כט).  הנני מֵבִיא רעה אל המקום הזה (מ"ב כב יו).  — וטובה: כה אמר ה' כאשר הֵבֵאתִי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מֵביא עליהם את כל הטובה אשר אנכי דבר עליהם (ירמ' לב מב).  — ובנגוד להוציא: ואשר יוציאם ואשר יְבִיאֵם (במדב' כז יז).  כלי העבדה כי במספר יְבִיאוּם ובמספר יוציאום (דהי"א ט כח).  — ובנגוד למוליך, *מוליך ומביא, תנועה שממנו ותנועה שאליו: ומניח שתי ידיו מלמטן מוליך ומביא מעלה ומוריד (מנח' ה ו).  אמר ר"י מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו (גמ' שם סב).  בזמן שהוליך (השוחט את הסכין) ולא הביא או הביא ולא הוליך אבל אם הוליך והביא אפילו כל שהוא (חולין ב ג).  — ובמשמעת היות סבה לאיזה דבר: שהבטלה מביאה לידי שעמום (כתוב' ה ה).  זריזות מביאה לידי נקיות (ירוש' שבת א ג ג).  ואל תביאנו לא לידי חטא ולא לידי נסיון ולא לידי בזיון (תפלה). — והתבואה, עשתה: אין תורמין תבואה עד שלא הביאה שליש (תוספ' תרומ' ב יד).  התחיל עד שלא הביאה שליש (ירוש' פאה ב יז.).  והבוסר משהביא מים (שביעית ד ח).  — ובמשמעת כלל והוסיף דבר חדש: ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח (ברכ' א ה).  ושמח את אשתו זו אשתו אשר לקח להביא את יבמתו (סוט' ח ד.).  ואשר במים מתחת לארץ להביא את הבוביא (מכי' יתרו ו).  — ובמשמעת הכריח אותו שיעשה כך וכך: מי יביאהו לומר שעשה זה בששת ימים ולא בעשרה (ר"י אברבנ', מפע' ה' א ב).  ואולם הביאם לזה מה שמצאו לרבותינו ז"ל וכו' (עקרים א ד).

— הָפעל, הוּבָא, הוּבָאָה, הוּבָאת, הֻבָ-, הוּבֶאתָ, הוּבֶאתָה, הֻבֶאתָה, הוּבֶאתֶם, -תֶן, אוּבָא, תּוּבָא, יוּבָא, נוּבָא, יוּבָאוּ, תּוּבָאוּ, תּוּבָאִי, תּוּבָאנָה3, —  שהביאו אותו, בכל משמעות הקל בּוֹא: הן לא הוּבָא את דמה (ויק' י יח).  אדם כי יהיה בעור בשרו שאת וכו' וְהוּבָא אל אהרן הכהן (שם יג ב).  קח נא את ברכתי אשר הֻבָאת לך (בראש' לג יא).  ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך לכל אשר אני מראה אותך כי למען הראותכה הֻבֶאתָה1 הנה (יחזק' מ ד).  וייראו האנשים כי הוּבְאוּ בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מוּבָאִים להתגלל עלינו (בראש' מג יח).  כסף מרקע מתרשיש יוּבָא וזהב מאופז (ירמ' י ט).  הכלים הנותרים בית יי' וכו' בבלה יוּבָאוּ ושמה יהיו (שם כז כא-כב).  כל הכסף הַמּוּבָא בית יי' (מ"ב יב י).  הוא ועמו אתו עריצי גוים מוּבָאים לשחת הארץ (יחזק' ל יא).  בתולות אחריה רעותיה מוּבָאוֹת לך (תהל' מה יה).  — הוּבָא דבר בתוך דבר, הֻכנס: וְהוּבָא את בדיו בטבעת (שמות כז ז).