ת"ז, מ"ר עַתִּיקִים, — א) יָשָן, מזמן קדום, alt; ancien; old, anciet: ויוקים ואנשי כזבה ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישבי לחם והדברים עַתִּיקִים המה היצרים וישבי נטעים וגדרה (דהי"א ד כב-בג). — ובסהמ"א: כי כל הכותב אשר יכתוב ספרים ואשר יגיד דברים עתיקים ראוי לכתוב בסדר בנחת לבלתי שכוח המעשי' אשר  נעשו (יוסיפון רד). — ואמר הפיטן: כשר ומוסר מחנכים ומחזקים לשון למודים ודברים עתיקים (אמן, יוצ' ב שבועות). — ומ"י: ספק עתיק מפיגיה הפק ממתיק פגיה סלת סלת ספוגיה (אור, יוצ' א פסח). — *עַתִּיק יומין, תֹאר לאלהים1 ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין (ברכ' יז.). זה המכסה דברים שכיסה עתיק יומין וכו' זה המגלה דברים שכיסה עתיק יומין (פסח' קיט.). — וכן עַתִּיקוֹ של עולם: הדברים האלו אמורים מעתיקו של עולם (ילקו' דהי"א תתרעד). — ובחכמת הקבלה: ועל ידם נעשו פרצוף אחד שלם מ"ה לפניו ונקרא זכר וב"ן לאחוריו ונקרא נקבה אחוריהם ביתה ופניהם לחוץ ושמו עתיק (ר' עמנואל חי ריקי, משנ' חסיד' עתיק א ב). והנה נודע כי שם בעתיק לית שמאלא כי כולא ימינא (ר"ח ויטאל, עץ חיים, לא.).