*, ש"נ, מ"ר °עֲתִירוֹת, — שה"פ מן עָתַר, תפלה: בנה ביתך ושמע עתירתינו ורצינו בתוכו (ריב"ל, ירוש' ברכ' ב ד). והקב"ה שמע עתירתן של ישראל (פדר"א מו). — ובסהמ"א: והנני אשתחוה אפים ארץ ואשפוך את עתירתי לבקש מחילה וסליחה על דברתי (ר"י בר מכיר, מנח' קנא', אבא מרי לט). ויתחנן ממנו בעתירה ובחנון דברים רכים ומתוקים (ר"י הדסי, אשה"כ, לא תחמוד שסט ו). — ובתפלה: ותערב עליך עתירתנו כעולה וכקרבן (תפל' ש"ע). — ואמר הפיטן: עתירתי ברצונך הטיבה ענותי לא תבזה ואדובבה (ר"א הקליר, אדפק בצהרים, Elbog., Stud. 120). עתירה העתר בכל [תקופה] עשות זרוע קודש חסופה (Kahle, Masor. d. west., יח). שפכתי שיח לבקש עתירה (ר' שמעון בר' יצחק, שלחתי במלאכות, יוצ' ב ר"ה). אתה המאזין עתירה ביטה להושיע מהרה (מחז' איטל' א, מבוא כ). אזון תחן והסכת עתירה אף הפר ושכך עברה (אזון תחן, סליח' ה עשי"ת). — ואמר המשורר: ראה היום בצרתי שמע ושעה עתירתי זכר דבר ועבדך ואל אבוש בשברתי (ר"ש הנגיד, ראה היום). ותנתן לי היום בשפכי את עתירתי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי (רמב"ע, נורא מכל ואיום). שמעה תפלתי ושועי האזן שער עתירה אל תהי ננעלת (ר"י נג'ארה, יושב בכסא הוד, עולת חדש לח). — ומ"ר: ומי יתן ויהיה בי אשר בך תהיינה חלאיך עצורות בעצמותי ותשוב את לכוחך ודי לי ממך שפוך עתירות (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 15). וזכרתי ביום זכרון תרועה ידידי ואחזוני מאירות ויום התענית נפלה ענותי בבין שופכי תחנות ועתירות (תדמו כי יכילוני מגורות, סמא"צ, תשעד:).