עֲתָרָה

°, ש"נ, מ"ר עֲתָרוֹת, —  תפלה, כמו עֲתִירָה: והנראה שצריך לעתרה כמו שאמרנו וכו' וכן העותר אם צריך על עתרתו להצלת המלאך וכו' רק העותר מספיק בעתרתו בפני עצמו (ר"ש א"ת, יקוו המים 107). —  ואמר הפיטן: האזינה ושמע את סיחתנו האזינה ושמע את עתרתנו הביטה ושמע את פגיעתנו הביטה וראה את צרותינו (הוספ' ותקונ' לסדר רע"ג, 30). —  ומ"ר: למען כי אני אשוב ואשכח נטר איבה ואקשיב העתרות (רשב"ג, התלעג לאנוש, 70 .1913 .JQR).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים