פ"ע, — א) עָתַק האדם, הצליח, היה במעמד טוב מאד, glücken, gedeihen; prospérer, réussir; to prosper, succeed: מדוע רשעים יחיו עָתְקוּ גם גברו חיל ורעם נכון לפניהם עמם וצאצאיהם לעיניהם (איוב כא ז–ח). — ואמר המשורר: אבד יקותיאל אשר האבדים בו עתקו חיל וגם גברו (רשב"ג, בימי יקותיאל). אוצרותי בהון עתוקים ופירותי כדבש מתוקים (ר' עזרא הבבלי, תוכח' מוס', פח:). — ב) התגאה, התנהג בגאוה ובגסות רוח: מאד עתקו מליו בהכבד המכות עליו והוא מתעתע בהתליו (ראב"ע, מי כמוך אל). חמד פדה ובמורדי אורך רדה נפשם צדה עתקו דבריה (הוא, איפה בני עליון). עונך עצם על עון עתקי עתך סבבו צרים סביבך סוררים סילו נינך (גנזי שכטר ג, דודסון 151). 

— פִע', °עִתֵּק, — עשה שיהיה רב, שיהיה הון עָתֵק: מדת שופרות תקלין חדתין ועתיקין נדבות אשר בם היו מעתקין סרו כמה מני והדברים עתיקין (אלה אזכרה, יוצ' שקל').