קל לא נמצא.

— נִפע', נֶעְתַּר, בינ' מ"ר נק' נַעְתָּרוֹת, — היה רב, יותר מדי, מיֻתר: נאמנים פצעי אוהב וְנַעְתָּרוֹת נשיקות שונא (משלי כז ו). 

— הִפע', הֶעְתִּיר, הַעְתַּרְתֶּם, — עשה שיהיה רב, שיהיה יותר מדי, הרבה יותר מן הצֹרך:  ותגדילו עלי בפיכם וְהַעְתַּרְתֶּם עלי דבריכם (יחזק' לה יג). — ובסהמ"א: הנה העתרת עלי דבריך ודברת תועה ותחלת דבריך מכלות ואחרית פיך הוללות רעה (רש"ט פלקירא, המבקש יח). ואמרו כי נקראו אל בית המלך שני משוגעים לצחק בהם והעתירו עליו דבריהם והכעיסוהו בהבליהם (ר"י זבארה, שעשוע' ז, דודסון 75). הנקבצתם והעתרתם דברים וכל איש רע ירב מכם משליו (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 18). ואל תקוה ממני שאעתיר ואאריך בדברים להראותך זה (יהודה אריה די מודינא, ארי נוהם ג ל). — ואמר המשורר: ויען העשירו לשונות הגבירו כעל צור העתירו בחזק דבריהם (רמב"ע, דיואן נב, בודל'). — ובמשמ' א.  עָתַר וב. עָתַר יחד:  ביום אשגה בעד נפשי לדודי אהיה מעתיר ועלי אם יהי מזיד במדבריו אהי מעתיר (הוא, התרשיש ו לד-לה).