* 1, פיגם ש"ז, —  מין עשב מר, בעל פרחים ירקרקים ששימש גם ברפואה (Ruta graveolens), Raute; rue; rue: הפיגם והירבוזין וכו' פטורין מן המעשרות (שביע' ט א).  אין מרכיבים פיגם על גבי קדה לבנה מפני שהוא ירק באילן (כלא' א ח). שרשי המינתא והפיגם וירקות שדה וכו' (עוקצ' א ב). — ועלי הפיגם: אלו בגדי אדם הראשון שהם דומים לפיגם רחבים מלמטה וצרין מלמעלה (מד"ר ברא' כ). —  ובסהמ"א: זיעת הפיגם היא פיגנון2 (אסף 41). ועשב פיגם היא רוטא (שבתי דונולו, מרקחות I).