*, פדייה, פדיאה, ש"נ, מ"ר פְּדִיּוֹת, —  שה"פ מן פָּדָה, Loskauf; rachat; redemption: מצות פדיה קודמת למצות עריפה שנאמר ואם לא תפדה וערפתו (בכור' א ז). אף מעשר שיני פדיאתו היא משיכתו (ר' יוחנן בן ברוקא, תוספת' מע"ש ד יד). לא אם אמרת בתלמוד תורה שהוא שקול כנגד הכל וכו' תאמר בפדייה שאינה שקולה כנגד הכל וכו' (מכי' בא יח). יש לך דבר שצריך  פדייה ומותר (עולא, בכורו' ט:).  הבן ליעד והאב לפדות הבן קודם מפני שמצות ייעוד קודמת למצות פדייה (מס' עבדים, קירכהים, 25). —  ובסהמ"א: שמוסיף בפדייתו יותר מבעה"ב איסר הוא קודם לבעה"ב (רגמ"ה, ערכ' כז:). קודש תופס את דמיו פדייה כתיב ביה שזה יוצא וזה נכנס תחתיו (רש"י, סוכה מ:). פטר חמור שמת קודש פדייה יקבר (ר"מ בן זרח, צידה לדרך א ה ב). ועבר ושחטן קודם פדייה (רעב"ט, מעיל' ה ג). וגאלה מעולה מפדיה וכו' ועל כן הזכיר גאלה אחר פדיה במקרא (ר"א בדרשי, חותם תכנית ג ו), ולמה חששנו לפדיית רבעי ולא נחוש על אכילת גוף פרי ערלה (ר"י עמדין, שאיל' יעבץ ב כ יא). —  ומ"ר פְּדִיּוֹת, כתובים שנזכרה בהם פְּדִיָּה: ולֵמרו ג' הפכות וג' פדיות1 וג' שלומות שלש פדיות1 דכתיב וכו' (ברכ' נה:).