פ"י, פְּדָעֵהוּ, — א) פָּדַע אותו מעשית דבר, מְנָעָהוּ מזה, הצילו מזה, Verhindern; empécher; to prevent: ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פְּדָעֵהוּ1 מרדת שחת מצאתי כפר (איוב לג כב-כד). — ובסהמ"א: והראהו דרך הטובה ופדעהו מדרך הרעה (ר"י א"ת הרקמה לריב"ג הקד'). ןעכ"ז צריך להאמן אמירת השם למלאך רצונו ממנו כלומר המציאו אותו בדרך שיוכל לפודעו פעמים שלש (ר"ש א"ת, יקוו המים, 109). — ב) °כמו פָּדָה, ואמר המשורר: יהי לך יה כאהבתך ונפשך אשר אהב תהי מצר פדועה (ר"ש הנגיד, נשמה מאשר תתאו, ברודי 111). יקרו נשחת וקרנו נגדע יחידתו משחת בל יפדע יום אשר אליו יתודע (רשב"ג, אנושים וענושים 52). איך יסתיר חטאתיו ואותם את יודע היש בלתך גואל וזולתך פודע (רמב"ע רסט, בודל'). יום משחת פדעתו וממי זדונו פטרתו (שם). בה לחלי מרפה ויש נספה מיד שאול פודה ופודעת (ר"י הלוי, תיבה דמות קובה, או"נ ב, 187). נפשי משאול הוא יפדע וחילים אגבר (ראב"ע, שם אלי, איגר 61). באיל נאחז פדעו ומרדת שחת הושיעו (הוא, מי כמוך אל, שם 229). — ואמר הפיטן: נא למענך פדעהו כי חנם בלא כסף לעבד נמכר יוסף (יוסף אשר מקדם, שחר' יוה"כ, מחז' איטל' ב קב.). העמד מליץ לפדעי (בנימין בן זרח, באגרות שד"ל דף 570). דרור קרא לפדעי כאב מיסרי ומידעי דרבן כבקר רדעי (משלם בר קלונימוס, אפיק רנן, יוצ' ב פסח). שמעתי לעמי בחירי אשר משחת אפדע ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע (ר' שמואל יזכה, שריד' מהגני', מ"צ וייס, 72).

— נפע',°נִפְדַּע— שפַדעו אותו, ואמר הפיטן: ודומה לכלכל ודרדע אשר דברו נודע כי מרדת שחת נפדע (סעדיאנה, 57). והן פתאם נגדע היש במה נפדע (ר"י הלוי, אמונות יהגה). עונו הודה והתודע, נטרד וממות נפדע (ראב"ע, מי כמוך, איגר 229).

— הִפע', הִפְדִּיעַ, — כמו קל, ואמר הפיטן: הקשיבה לקול שועי בשטחי כף בקדש מכל חטא להפדיעו (בנימן, ביום הלבנת פשעי, שחר' יוה"כ, מחז' איטל' ב צה:).