*, ש"נ, שה"פ מן פָּחַת, — א) כמו פַּחַת, חלל בתוך דבר, Aushöhlung; creux; hollow: מאן תנא דפחיתת נר מנא הוא (ביצ' לב.). — ובסהמ"א: באחת שנפחתה גולגלתה והטיל לה רופא הדוק של קרא וחיתה פי' שם באותה פחיתה חתיכת קרא והדקה וחייתה (ערוך, ערך הדק). — °ובמשמ' פעֻלתו של הַפּוֹחֵת, עשיַת פַּחַת, Aushöhlen; creusement; hollowing out: ואותה נטילת כסוי מקריא פחיתה (ר"נ על הרי"ף, ביצ' יז:). — °ובמשמ' התמעטות במדה או במשקל: דלגבי סלע מנכרא פחיתתה ולא מחליפה בסלע (רש"י, ב"מ נב., ד"ה יתר על כן יקיים). — ב) °מדתו של מי שהוא פָּחוּת ושפל בדרגה או במוסר, Niedrigkeit; bassesse, petitesse; baseness: פעם אחת נשכר עני בן טובים אצל בעל הבית שלא היה מכירו ונותן לו צמר לנפצו ונעצב הנשכר שהגיע לזו הפחיתה והרגיש בעל הבית ואמר לו הניחהו (ר"ח יומא כ:; וכן ערוך ערך פץ). ואין צורך להאריך בפחיתת מי שאינו סבלן כי ידוע הוא לכל (אורח' צדיקים, שער הגאוה, ב.).