°, ש"נ, —  מדת מי שהוא נחפז, Übereiltheit; précipitation; hastiness: ע"כ אמר לו שהוא פחיזות1 וקלות דעת (רמב"ן, בראש' מט ד). ואמר שהיה פחיזותו במה שעלה משכבי אביו (ר"י אברבנאל, שם). אבל אנחנו בטוב מזגינו כבר היינו באים לבקש איזה התנצלות עליך למה לא הזכרת אותי ואתה בפחיזותך שמת יד לפינו (ישראל  משה חזן, שארית הנחלה סי' רב). —  ובמשמ' מהירות בכלל: והנני אעירך שכל השואים הנעים והחטפים קריאתם חטופה ומפחיזות קריאתם לא תיפול עליהם ההכאה ורק מכים ההברה הבאה אחריהם (חנניה אלחנן חי כהן, רוח חדשה, כח).