1 [המלה פֹּחַל (ראה בהערה הקודמת) אינה אלא צורה אחרת של השם בֹּחַל, תאנה שלא בשלה כל צרכה, מן השרש בחל שפרושו: היה קשה. וכן גם השרשפגג שממנופַּג כשם לתאנה, הוראתו: היה קשה. על פי צורת התאנה נקרא גם השק הדומה לה בֹּחַל, פֹּחַל (וגם חבל בהפוך סדר האותיות, עי' בהערה לקמן), כשם שרגילים בכל הלשונות לקרא כלים: אגס, רמון, תפוח, וכדו'. במשמ' זו של שק, או כיס קבלה המלה פֹּחַל, בסור' פחלתא, באשור' פֻּחַלֻ, את ההוראה המיוחדת, כיס האשכים, הנקרא גם בעבר' כיס סתם ובלשונות אחרות bourse(s), coglia, couille מן יונ'-רומ' bursa, culeus, שק של עור וכדו'. השק שעל גבי הגמל והחמור הוא בעל שני כיסים או פֳּחָלִים משני צדי הבהמה, ועל כן משמש הרבוי פחלין כשם לשק שעל גבי הבהמה. באותה תמונה של התאנה נקרא השק שעל גבי החמור גם בֵּית הַפַּגִּים (עי' פַּג, הערה בסוף), כלומר הכלי בעל שני הכיסים הדומים לתאנים, ועל פי הדמיון לצורת השק הכפול הזה נקרא גם מקום בקרבת ירושלם בית פגי Βηϑφαγη וכן יש לבאר גם את שם המקום בֵּית דִּבְלָתַיִם, בית פגים, פחלים.]

2 [כך נכון בפרוש המיחס לרב האי גאון, המביא גם את ה(ירוש' שבוע' ג ט): חויא דשבור מלכא בלע גמלים בלע קרוכס כד בעון מקטלון איתון פוחלין של גמלים ומלנון תבן ויהבון ביה גומרים ובלעון ומית וכו'. ובספרים ובגרסת הערוך פוחלץ, פחלץ, וכבר ראה בעל העה"ש, וכן מדגיש אפשטין בהוצאת פרוש הגאונים שלו ע' 65, שאין זה אלא שבוש תחת פוחלין. ואפשטין מביא גם את לשון (ספרי זוטא חקות יט יד , הוצ' הורוויץ 310): והפולחן (צ"ל: והפוחלין) והפלצור ומיתוחי מטה והמשפלות שהן חוצצין בפני הטמאה, ובעמ' 169 גם את לשון איכה רבתי: חמית בחלמי ד' ארזין וד' שקמין ודור  דתבן וכו' דור דתבן הדא הוא חבלין דידיה וכו', ומפרש חבלין, מחצלת (דור דתבן — אדר של תבן). אבל יש לפרש: שק של תבן שבמטה, וכן משמש גם אדר (בעקר עור בהמה, מעיל עור) במשמ' שק, צרור של כסף בזכר' יא יג.
מן השם כֹּחַל, פֹּחַל, במשמ' התאנה בהיותה עדין קשה, נגזר הפעל במשמ' הגיעה התאנה למצב של בֹּחל (התאנים עד שיבחילו) ובמשמ' זו יש להבין אף במשלי כ כא: נחלה מבחלת בראשונה ואחריתה לא תבֹרך, כלו' התאנה החולה (ר' חָלָה, נִפע') היא המַבְחֶלֶת בראשונה, אבל באחריתה לא תבֹרך.]