*, פ"י, עתי' יִפְחֹת, יפחות, — א) קָעַר, עשה פַחַת בדבר,  aushöhlen; caver; to hollow: אין פוחתין את הנר מפני שהוא עושה כלי (ביצה ד ד). אין פוחתין אלפסין סתומות (תוספת' יו"ט ג יג). החמת שפחתה הכהן להיות רודה בה ככר תרומה טהורה (שם כלים ב"ב ו ד). — ב) פָּחַת בנין, חתר בו והרס בו חלק: בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת ר' מאיר אומר פוחת לכתחלה ונוטל (ביצה ד ג). מעשה בשוקת יהוא וכו' ושלחו ב"ש ופחתוה שבית שמאי אומרים עד שיפחתו רובה (ר' יהודה בן בתירא, מקוא' ד ה). — ג) פָּחַת דבר, או בדבר, או מדבר, מעט אותו, גרע ממנו, נתן פחות, vermindern, verringern; réduire, diminuer; to lessen, diminish: אין פוחתין לפאה מששים (פאה א ב). אין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חטים וקב שעורים (שם ח ה). אין פוחתין מאחת ועשרים תקיעות במקדש ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה (סוכ' ה ה). בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה אין פוחתין מהן ואין מוסיפים עליהן (מגי' ד א). כל הפוחת לבתולה ממאתים זוז ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות (ר' מאיר, כתוב' ה א). האומר הרי עלי לבונה לא יפחות מקומץ (מנח' יג ג). הפוחת לא יפחות משלש והמוסיף לא יוסיף משבעה אבדלות (ר' יוחנן, ירוש' ברכ' ה ב). הפוחת  ממעשרותיו מעשרותיו מתוקנים (שם דמאי ה ב). סדר תקיעות שלש של שלש שלא יפחות (שם ר"ה ד ט). שיר' הלוים לא יפחתו לה מששה קריאיי' (ר' יוסי ב"ר בון, שם מגי' ג ז). חמרתה פוחתת (מימי עבורה) אינה פוחתת מימות הלבנה והמוספת אינה מוספת על ימות החמה (ירוש' יבמ' ד יא). אם היתה מניק' פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה (שם כתוב' ד ח). ג' שהטילו לכיס הותירו או פחתו כך הן חולקין שם ב"ק ד א. כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יוה"כ חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י"ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו (רב תחליפא, ביצה טז.). שבת הפוחתתו בדמי' מהו היכי דמי כגון שהכהו על ידו וצמתה ידו וסופו לחזור (רבה, ב"ק פה:). מה ראה להיות פוחת כל יום למדך התורה דרך ארץ מן הקרבנות שאם ילך לאכסניא וקבלו חברו יום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות וכו' ברביעי מאכילו ירק כך פוחת והולך עד שמאכילו קטנית (מד"ר במד' כא). אם זכה הוא משלים את שנותיו אם לאו פוחתין לו מהם (שם קהל' סדרא א, עת ללדת). בשנייה נכנס בו עין צרה והיה פוחת עשרה והיא (השדה) פחתה מאה (פסיק' ר"כ, בובר, צו.). את מספר ימיך אמלא זכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו (ר' עקיבא, מדה"ג דבר' ד ז, הסגלה). — ובסהמ"א: ומרובע צלע א ג ארכו ט"ו והוא רכ"ה, פחת ממנו המרובע הקטן והוא מרובע צלע א ב וישאר בידך נ"ו ומחציתה כ"ח (ראב"ח, המשיחה והתשבורת, 44). — ופָחֲתָה כתבתה, אמרה שהיא בפחות: הפוחתת כתובתה נפרעת שלא בשבועה (תוספת' כתוב' ט ד).  הפוגמת לא הפוחתת כתובתה כיצד היתה כתובתה מאתים והיא אומרת מנה נפרעת שלא בשבועה (ירוש' שם ט ז). מה בין פוגמת מה בין פוחתת אמר רבי חנינה פוגמת בא משא ומתן בנתים פוחתת לא בא משא ומתן בנתים (שם שם). — ובסהמ"א, פָּחַת את שטרו: הפוחת שטרו נפרע שלא בשבועה (שו"ע חו"מ פד ד). — וּפָחַת את השער, הוריד את המחיר: לא יחלק החנוני קליות ואגוזים לתינוקות וכו' ולא יפחות את השער (ר' יהודה, ב"מ ב יב).

— ד) פ"ע, *פָּחַת, עתי' יִפְחַת, — התמעט, sich vermindern, se diminuer; to diminish, פָּחֲתוּ המעות, נתמעט ערכן: הנותן מעות לחבירו ליקח בהם חיטין וכו' אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע (תוספת' ב"מ ד כ). פחתה סלע יותר מכדי אונאה איסר אסור וכו' עד כמה תיפחת ויהא רשאי לקיימה לסלע שני דינרים (ב"מ נב.). — פָּחַת המעשר, פָּחֲתָה התרומה וכדו': שאל אריוס לחכמים הרי שהפריש עשר כורין למאה ומדד את המעשר ופחת מהו אמרו לו כשם שפחת מעשר כך פחתו חולין ואף על פי שלא פחתו חולין מותר (תוספת' שם ג יא). ולא סוף דבר שפחתה התרומה אלא אפי' פחתו חולין ותרומה בעינה טוחן ומתיר (ירוש' תרומ' ה ט). — כוכב פּוֹחֵת: אם יאמר לך אדם הדא כוכבתא דצפרא איילתא דשחרא היא שקרין1 פעמים פוחתת פעמים מוספת אלא כמין דקרנין סלקין ומנהרין לעלמא (מד"ר בראש' נ). — ובסהמ"א: ואם היתה פורני חדשה אסורה שמא תפחת (הלכות פסוקות לרב יהודאי גאון, 7). ראובן שהטיל לכיס ת' דינרים והטיל שמעון מאתים ונשתתפו ונשאו ונתנו ביחד והרי הממון כלו ביד ראובן וטען ראובן שפחת כל הקרן ת"ק דינרים אין אומרים ישבע ראובן שבועת  השותפים שפחתו כך וישלם שמעון מביתו חמשים אלא ישבע ראובן שבועת השותפין שפחתו וילך במנ' שבידו בלבד ולא ישלם שמעון כלום טען ראובן ששמעון יודע בודאי זה שפחתו וכו' (שו"ע חו"מ צג יג). — °פּוֹחֵת כמו פָּחוּת: העגול הפגום אשר הוא מחצית העגול או מרבה על המחצית או פוחת מן המחצית (ראב"ח הנשיא, המשיחה והתשבורת, 60).

— נִפע', *נִפְחַת, — נתקער, נהרס, נִטל בחלקו: בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת (ביצה ד ג). בית שנפחת וסיכך על גביו אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות פסולה (סוכ' א י). הבית והעליה של שנים נפחתה העליה וכו' הרי בעל העליה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העליה (ב"מ י ב). נפחתה הגלגלת ולא נקב קרום של מוח וכו' ר"מ מכשיר וחכמים פוסלין (חול' ג ב). חבית שנפחתה  והיא מקבלת על דפנותיה או שנחלקה כמין עריבות ר' יהודה מטהר וחכמים מטמאים (כלים ד א). התרמל שנפחתה כיס שבתוכו טמא (שם יט ח). נפחתה (התיבה) מלמעלן טמאה טמא מת נפחתה מלמטן ר"מ מטמא וחכמים מטהרין וכו', משפלת שנפחתה וכו' ר"מ מטמא וכו' (שם שם ט-י). הכרים והכסתות והשקין והמרצופין שנפחתו הרי אלו טמאין מדרס (שם כ א). עריבה גדולה שנפחתה (שם שם ד). השולחן והדלופקי שנפחתו (שם כב א). חלצה בסנדל שניפחת ומקבל את רוב הרגל במנעול שנפרס וחופה את רוב הרגל וכו' (תוספת' יבמ' יב י). הבית והעלייה של שנים ונפחתה המעזיבה וכו' (שם ב"מ יא ג). מצאו אדם אחד שנפחת קברו בתוך שדהו (שם אהיל' טז יב). שנפחתו דופני הספינה (עירוב' מב:). הוסיף עליו (על השופר) כל שהוא וכו' במינו פסול וכו' א"ר יוחנן והוא שנפחת רובו מכלל דבמינו אע"פ שנפחת רובו כשר (ר"ה כז:). שאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה (זבח' מ.). — ב) התמעט בערכו: כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף נפחת שנאמר ולשאת ולספחת (סוטה ה.).

— פִע', *פִּחֵת, פיחת, — א) כמו פָּחַת במשמ' א, נטל חלק מן הבנין: מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן ופיחת את המעזיבה וסיכך על גבי המטה בשביל הקטן (סוכ' ב ח). — ב) כמו פָּחַת במשמ' ג, מִעט וגרע: וכן שלשה שהטילו לכיס פיחתו או הותירו כך הן חולקין (כתוב' י ד). שום הדיינים שפיחתו שתות או הוסיפו2 שתות מכרן בטל (שם יא ה). האומר לשלוחו צא ותרום תורם בבינונית א' מחמשים צא ותרום א' מחמשים פיחת מעשרה או הוסיף עשרה תרומתו תרומה (תוספת' תרומ' ה ד). בסימניו ובמצריו פיחת שתות או הותיר שתות הרי הוא כשום הדיינין הגיעו (ב"ב קו.).  מפיך אני רוצה לשמוע שאיני מאמין בדבריה (של האשה) שמא חלפה בדברים או פיחתה או הותירה (מד"ר במד' י). — ובסהמ"א: מדינה שהיתה מעלה למלך כור חטים ויתר להם או פיחת אינן מקיימין גזרתו (בראש' רבתי אלבק, 73). ונראה לך שמרובע בגהז הוא ארבע צלעות המרובע וכשאתה מפחת אותו מן המרובע נשאר מרובע אדהז (ראב"ח הנשיא, חבור המשיחה והתשבורת ה, 27). — ואמר הפיטן: תר ויז למעלה אחת תחתיו שבע ולא פיחת (משולם בר קלונימוס, Elbog,. Stud, 130). — ג) °ובמשמ' בִּזה וזלזל: וגנו המדברים זה ופחתו אומרו (ר"ש א"ת, מו"נ א סוף עה). — ד) °הִכָּהוּ בנֶגע הפְּחֶתֶת, ואמר הפיטן: פחתת פיחתתנו ובקנו ובוקקנו ובבוהק בוהקנו (ינאי, קרובה, זולאי, קלו). 

— הִפע', *הִפְחִית, — א) השחיק חלק מכלי וכדו', a bnützen, beschädigen; endommager; to damage: (מצא) כלי נחשת משתמש בהן בחמין אבל לא על ידי האור מפני שמפחיתן3 (ירוש' ב"מ ב י). מגרפות וקרדומות משתמש בהן ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן (בבלי שם ל.). — °ובמשמ' גרם נזק: ולא ימחוק מעט מעט מפני שהוא מפחית ללוקח ולא ימחוק בבת אחת מפני שהוא מפחית למוכר אלא בפעם אחת במתון (שו"ע חו"מ רלא ה). — *הִפְחִית את השוק בעיני פלוני, המעיט בעיניו את ערך הדבר, entwerten; déprécier; to depreciate: לקח הימנו עשר אגודות של ירק לא הפריש על כל האונקלי אלא על אחת מהן שלא להפחית את השוק בעיניו (של עם הארץ) (תוספת' מע"ש ד י). — ב) *פ"ע, — כמו נִפע': אפילו הפחית4 דופן אמצעי (סוכ' יח:).