א. פָּחַר

° 1, פ"י, — שרף כלי יוצר לח בכבשן לעשותו יציב, ein Tongefäss brennen; cuire  l´argilé; to burn pottery: ואל תעלו על דעתכם שחבית זו הכניסה לכבשן ופחר אותה אלא עשה אותה בלבד כדרך שעושין את התנור (תשו' הגאו' אסף, 3).

— פִע' °פִּחֵר, — כמו קל, דלא תימא אין המפחר כלי חרס מבשל מפני שמחזיק הכלי אשמעי' דמירפה רפה כשהן טיט (ר"ח, שבת סוף עד:).

— הִתפע', °הִתְפַּחֵר, — נשרף, נתבשל בכבשן: אילו שבע חטאות ברורות במעשה החבית מעשה יוצר בלבד ועדאן לא נתפחרה (תשו' הגא', אסף, 3). ומתבשלין ואחר כך מתחזקין כשיצטרפו ויתפחרו (ר"ח, שבת עה.).



1 [באשור' פַּחָרֻ, בארמ' פַּחָרָא, באים רק כשמות עצם המציינים את היוצר ואת כלי החרס. ובערב' פח'אר فخار, כלי היוצר, פח'ארי فخارى, היוצר, ואין לראות כל קשר בין השמות האלה לפעלים פחר, פח'ר בלשונות אלה. ואולי שאולים השמות מלשון לא שמית. בעבר' המקראית אין שרש זה, ובתו"מ הוא שאול מארמ'.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים