1, ש"ז, (וש"נ?), ובתו"מ אף *פְּחַת2, מ"ר פְּחַתִים, א) מקום עמוק באדמה, חפירה עמקה Grube; fosse; pit: ויקחו את אבשלום וישלכו אותו ביער אל הַפַּחַת הגדול ויצבו עליו גל אבנים גדול מאד (ש"ב יח יז). הנה עתה הוא נחבא באחת3 הַפְּחָתִים או באחד המקומת (שם יז ט). פחד וָפַחַת ופח עליך ישב הארץ והיה הנס מקול הפחד יפל אל הַפַּחַת והעלה מתוך הַפַּחַת ילכד בפח (ישע' כד יז-יח). כיונה תקנן בעברי פי פָחַת (ירמ' מח כח). פחד וָפַחַת היה לנו השאת והשבר (איכ' ג מז). — ובסהמ"א: ואשר אמרת כי חוחים הם כפחתים וכשיחים אין אמריך נכוחים (דונש על מנחם, 66). כל יהודי אשר ימות בכל מלכותי יושלך אל הפחת הגדול הקרוב אל העיר ולא יבא שום אדם מהם אל קבר (ר"י זבארה, שעשועים ו, דודזון 55). — ואמר המשורר: חכם לבב בטרם בוא בפחת יתקן מעלותיו ליציאה (ר"ש הנגיד, בן משלי 61). — ואמר המליץ: אך האיש אשר לו עושר ונכסים וכל טוב ולא פגעו רע מימי' דמיונו לאיש ההולך בדרך אשר אמרתי לך ולא נתקל עדיין באחד הפחתים (פפנהים, ד כוסות, כוס ביד ה' ב). —  ב) *מקום חלול וריק בכלל, Hohlraum; (espace) creux; cavity, vacant space: בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת רבי מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל (ביצ' ד ג). — ובסהמ"א: וסיכך בסכך כשר על פי הפחת ונמצא סכך הכשר מופלג מן הדפנות לכל צד (רש"י, סוכ' ד.). כוורת פחותה אע"פ שסתם הפחת בקש אינה מצלת מיד כלי חרס שהרי אינה כלי (רמב"ם, כלים יד יא). — ג) *חסרון, גרעון, הפסד, Minderung, Verlust; diminution, perte; diminution, loss: שאוכלין ושותין ואומרים עונג שבת עונג יו"ט שהן מכניסין פחת בממונו של עולם (מד"ר אסתר, פרשה ז, ויאמר המן למלך). — ובסהמ"א: אם יש בו פחת דמים נותן נזק ואם נפל למשכב נותן שבת ורפוי ובושת וצער (רש"י, שמות כא כה). מי שהיה בידו משכונו של עני אם היה שכרו יתר על פחתו וכו' ה"ז מותר להשכירו (רמב"ם, מלוה ולוה ג ח). אחד מן השותפין שעבר וכו' כל פחת שיבא מחמת שעבר חייב לשלם לבדו (הוא, שלוחין ה ב). ואם מודה שלא שם אותו במקום המשתמר מעכברים או לא ניערו חייב לשלם הפחת (טור חו"מ עב כ). טען ראובן ששמעון יודע בודאי (סכום) זה שפחתו ישביע את שמעון שבועת השותפים ויגלגל עליו שאינו יודע בודאי סכום הפחת הזה (שו"ע חו"מ צג יג). השותפין שהטילו לכיס וכו' השכר או הפחת ביניהם בשוה לפי מנינם לא לפי המעות (שם קעו ה). — *פחת מיתה, התמעטות ערכה של הבהמה ע"י מיתתה4: הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו מני וכו' ואיבעית אימא ר' שמעון לפחת מיתה (בכור' י:). — וכן *פחת שפחתתו מיתה: כלב שהמית כבש וחתול שהמית תרנגולים גדולים ואכלם משונה הוא ואינו משלם אלא ח"נ ודוקא בפחת שפחת' מיתה (שו"ע חו"מ שצא ו). — *פחת נבלה, התמעטות ערך הנבלה בהיותה מוטלת משעת מיתה עד פסק הדין: דמר סבר פחת נבילה דניזק הוי וכו' (ב"ק יא.). — *אנשים של פחת, אנשים שאינם חשובים: (חילק ובילק) אנשים של פחת הן (ערוך ערך חלק ובלק, בשם רב האי גאון).