1 בערב' פח'ר فخر התפאר, התגאה. וכשם שנכתב במקורות התלמודיים פחד, פחז, ת' פחר (עי' ההערה הבאה), כך אפשר שלא הֻכר פעל זה בהוראת התפאר, התגאה, אף במקרא, במקומות כגון: אז תראי ונהרת וּפָחַד (צ"ל: וּפָחַר?) ורחב לבבך (ישע' ס ה), והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר ישמעו וכו' וּפָחֲדו (צ"ל: וּפָחֲרו?) ורגזו (?) על כל הטובה וכו' (ירמ' לג ט). וּפָחַדוּ (צ"ל: וּפָחַרוּ?) אל יי' ואל טובו באחרית הימים (הוש' ג ה).

2 מפחר, מתגאה, בדפוס קרוט': מפחד, [וכן דפו' ויניציה, אך בדפו' ווילנא ובירוש' נדר' א א מפחז; ובספרי במד' כב), בבבלי נדר' ט:, נזיר ד: וב מד"ר במד' י במקום זה: מתגאה: וב(תוספת'  נזיר ד ז): לא היה לך להתגאות אלא וכו', ולפי זה צדק המחבר המניח fנוס' המקורי: מפחר.]