* 1, מ"ר פִּיּוּסִים, — דבור של רצוי ושכוך כעס, בקשת רצון וסליחה, Zureden, Besänftigung, Versöhnung; apaisement, réconciliation; entreaty, appeasement, reconcilation:בני המדינה מפייסין אותי ואני מקבל פיוסן (ירוש' תענ' ב א). מפני מה האיש מקבל פיוס ואין האשה מקבלת פיוס (נדה לא:). כל הדברים שאת קורא שדיבר יהודה ליוסף בפני אחיו עד שאת מגיע ולא יכול יוסף להתאפק היה בהם פיוס ליוסף ופיוס לאחיו ופיוס לבנימין וכו' (ר' חייא בר אבא, מד"ר בראש' צג). מוטב לילך במדה שיש בה פיוס ממדה שאין בה פיוס (מד"ר קהלת סדרא ב', טוב ללכת). — ובסהמ"א: ואף הפרשה של מעלה מזו פיוסין הם (רש"י, דבר' כט יב). הרגני כמו המיתני זה עשה לי בצדקתך ובעבו' פיוסי וזה טעם ואם מצאתי חן בעיניך (ראב"ע במד' יא יה). לא מצאתי המלה הזאת (ויפצרו) רק בדברי הפיוסים (רמב"ן, בראש' יט ט). ע"י שתכנע לפניו תרהב רעך שתנצחהו בדברי פיוסים ותחנונים (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי ו ג). הדרך השני מהפיוס הוא שהיה אומר לכל איש אשר לו משפט ראה דבריך טובים וכו' (ר"י אברבנאל, ש"ב ט ו). — ואמר הפיטן: וטכסו בגיל פיוסו לעורר (מחז' ויטרי, תעט). גם כי פסו בכל אפסים גועים בתחנון תפלת פיוסים דרכי טובך לא תחדיל לעמוסים (ה' אלהי הצבאות, סליח' שחר' יוה"כ). הן בעשירית כנסיתו בפיוסים וזרזתו כגבור מלמד במלחמת אנסים זרח ממזרח וכו' (מאיר בר' יצחק אלעזר, אל הר המור, סליח' מוסף יוה"כ). — ובמליצה: שאלת החכם חצי חכמה ופיוס בני אדם חצי השכל (ר"י א"ת, מבחר הפנינים לרשב"ג, 1). ושאל ממני בפיוס גדול לעשות לו זה התרנגול (ר"י חריזי, תחכ' י, 109). — *ובהשאלה, בְּפִיּוּסִין, במשמ' ברצון, in Güte, gütlich; par douceur, al'amiable; amicably, by arrangement: מכאן ואילך היום לווה מן הלילה והלילה מן היום ופורעין זה לזה בפיוסין הכל בלי שטר ובלי גזר דין (מד"ר ויקר' כו). — ובסהמ"א, °בְּפִיּוּס: שגם הוא ידבר עמהם בפיוס (בראש' רבתי, אלבק, 169). כשהאיש והאשה אוהבים זה את זה ומשמשים בפיוס ומכונין שיצא מהם זרע הגון הקדוש ברוך הוא ימלא משאלותם (ר"י אבוהב, מנוה"מ, נר ג, ב ו ה). — °ולשון פִּיּוּסִים, לשון רכה: מכאן אתה למד שררה של חמור לפי ששכם פייסו עוד לדבר עמהם לשון פיוסים ויקנה אותה בדמים (בראש' רבתי, אלבק, 169).