* 1, קל לא נמצא.

— פִע', *פִּיֵּס2, פייס, — הפיל פיסות, גורלות: losen, Lose werfen; tirer au sort; to draw lots: כשהן מפייסין לעבודה אחת מפייסין או דילמא לכל עבוד ועבודה הן מפייסין (יומא כה.). אין מפייסין על תמיד של בין הערבים אלא כהן שזכה בו שחרית זוכה בו ערבית (ר' יוחנן, שם כו.). פסים שהיו אחיו מפייסין בו באיזה מיתה יהרגו אותו (מדר' אגדת בראשית ס). — ואמר הפיטן: אז תורמי דשן השכימו לפייס על אור בקר פ' י' פקידיו יעוררינו (רשב"ג, עבודה ליוה"כ, Elbog. Stud, 137). ספור לעדים לעבדך גשים כמו בעזרה לפיס רוגשים (מאיר בר' יצחק, תפלה תקח, סלי' ער"ה). יבררו חדשים לפיס קטרת ולא שנו בה והיא מעשרת (שם). — ופִיֵּס את עצמו, כמו הפיס את עצמו, עי' להלן הִפע'.

— הִפע', *הֵפִיס, — כמו פִּיֵּס: מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל מן הכתב ומפיס עם בניו ועם בני ביתו על השלחן ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד קטנה משום קוביא (שבת כג ב). הפיס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו והרביעי חדשים עם ישנים (יומא ב ד). אמר להן (הממונה) מי שטבל יבא ויפיס הפיסו זכה מי שזכה (תמיד א ב). אמר להם הממונה בוא והפיסו מי שוחט מי זורק מי מדשן מזבח הפנימי וכו' (שם ג א). אמר להם חדשים לקטרת בואו והפיסו הפיסו זכה מי שזכה אמר להם חדשים עם ישנים בואו והפיסו (שם ה ב). שושבינים וכל בני חופה מפיסין3 על מנותיהן שאם הותירו הותירו לשידה (ר' שמעון בן אלעזר, תוספת' שבת יז ד). כיצד מפיסין4 נכנסין ללשכת הגזית מקיפין ועומדין בקבילין והממונה בא ונוטל מצנפתו של אחד מהם והן יודעין שממנו פייס מתחיל (שם יוה"כ א י). כך הלכה אבל מי מפיס איזו ליבש ואיזו לחלב ומתוך שאין מכירים אחד זה ואחד זה אסור (בשם ר' יהודה בן בתירה, שבת נד.). למה מפיסין וחוזרין ומפיסין (יומא כד:). פסים שהפיסו עליה איזה מהם יוליכה לאביו ועלה ליהודה (מד"ר בראש' פד). — ובסהמ"א: היו מפייסין זה עם זה מי שיטול אותו ויוליכו אל יעקב אביהם וכיון שהפיסו בא ליהודה (אגדת בראש' ס). זה שעל הפייסות הוא מפיס בין הכהנים בכל יום עד שיהיה כל איש ואיש עושה מלאכתו שזכה בה בפייס (רמב"ם, כלי המקדש ז ח). כיצד מפיסין עומדין בהיקף ומסכימין על מניין שמונים מאה או אלף או כל מניין שיסכימו עליו והממונה אומר להם הצביעו והן מוציאין אצבעותיהן אחת או שתים וכו' (הוא, תמידין ומוספין ד ג). — ואמר הפיטן: בלב נכון חצות כנגמר תרומת דשן שלב להפיס כי משבר סמר בשר חכמי לב (רסע"ג, עבודה ליוה"כ, קובץ מעש' ידי גאו' ב, 14). נועדו עוד והפיסו והצהילו פנים נירות להיטיב ולהרים דשן מזבח פנים (קטע מעבודה, Elbog. Stud, 175). נשף בחוץ במקדש בקום זריזים באשמרת טהורים נצבו להפיס חדשים לקטרת (שלמה הקטן, שחר קמתי, סליח' ג  עשי"ת). והפיסו על אבות ועל בנים ומי שגורל עלה לו ראשונים הוא נשחט בחלפות וסכינים (קינות ת"ב, החרישו). — והֵפִיס או פִּיֵּס אדם את עצמו עם אחרים בסכום או במשקל, קבע חלקו, מנתו, בתוכם: מפיס אדם עצמו עם האורחים ואורחין מפיסין זה עם זה כדי שיטלו חלקו תחילה ולא שיטול חלק  שלו ושל חבירו (תוספת' שבת יז ד). מפייס אדם את עצמו כליטרא בבכור לידע מה הגיעו (שם בכורות ג יד).