* 1, קל לא נמצא.

— הִפע', *הֵפִיס2, — הֵפִיס את המֻרסה, סחט אותה, פתח אותה ע"י לחצה ופחיסה,  ausdrücken (e. Eiterblase); exprimer; to squeese out: המפיס מורסא בשבת אם לעשות לה פה חייב ואם להוציא ממנה לחה פטור (עדי' ב ה). המיפיס מורסא בשבת אם לקולפה או לעשות לה פה כדרך שהרופאים עושין חייב אם להוציא ממנה לחה פטור (תוספת' שם א ח). — ובסהמ"א: המפיס שחין בשבת כדי להרחיב פי המכה וכו' חייב ואם הפיסה להוציא ממנה הליחה שבה הרי זה מותר (רמב"ם, שבת י יז). אלו עורות מטמאין במדרס וכו' ועור שמניח הרופא על ברכיו בעת שמפיס השחינין (הוא, כלים כד א). — והֵפִיס את העולם, סחט אותו3: סר אפיס על שם יוסף שסר ומפיס את כל העולם כולו (ר' יהודה, ע"ז מג.).