* 1, קל לא נמצא.

— פִע', *פִּיֵּס, פייס, — פִּיֵּס אדם את פלוני, דבר על לבו, שִׁדֵּל אותו בדברים,  zureden, überreden; persuader; to appeal, persuade:  להודיע חכמתו של משה היאך עומד ומפייס לכל אותם האלפים והרבבות והיו נשמעין לו (מכי' ויהי בשלח ב). והמקום מפייס את כל באי העולם ואומר להם בואו וראו על מה אלו מתרעמים (ספרי במד' פח). אמר לו (משה) הריני הולך ומפייסם אמר לו (הקב"ה) עד שאתה כאן אני אומר לך שאין שומעים לך (שם צה). באותה שעה התחיל יהושע מפייס לעכן ומשבע ליה באלהי ישראל (ירוש' סנה' ו ג). ומעוף השמים יחכמנו זה תרנגול שמפייס ואח"כ בועל (עירוב' קד:). אמרה לו רבי פייסתני (אדר"נ נוס' ב, סוף ח). ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר וכו' וכדי לפייסן שרצה הקב"ה מעשיהם יצתה בת קול ואמרה להם כולכם בני העולם הבא (מד"ר בראש' לה). ועתה השב אשת האיש וכו' אמר לו מי מפייסו שלא נגעתי בה אמר לו כי נביא הוא (שם שם נב). ידע הקב"ה מה בלבו של משה וקרא אותו לפייסו (שם שמות מב). באו בני אהרן ליטול מתנותיהם חזה ושוק הימין עמדו כנגדם ואמרו להם מי צוה אתכם ליטול כך אמרו משה ענו הם ואמרו לא ניתן לכם שלא ציוהו הקב"ה באו והודיעו למשה הלך לפייסן מיד עמדו כנגדו (תנחו' קרח ה)).  — ובסמה"א: וכגון שתובעה והיא נמנעת בתחלה כדרך שהנשים נמנעות בתחלה עד שמפייסין אותה וקולה נשמע לשכנותיה (תשו' הגא' הרכבי, 128). ואני אפייס מי שיקרא ספרי זה שידינני לכף זכות (הקד' ר"נ גאון למס' ברכ').  והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפייסן שמען קולי (רש"י, בראש' ד כג). ולשרה אמר אבימלך לכבודה כדי לפייסה הנה עשיתי לך כבוד זה (הוא, שם כ טז). ועל ידי רשעים ירטני מפייס ומנחם אותי על ידי רשעים שאינן אלא מקניטים (הוא, במד' כב לב). וכמה פעמים פייסו אותי קצת הנדיבים אוהבינו מחכמי המקומות האלה להעתיק להם קצת מחבורי הגאונים (ר"י א"ת, הקד' חו"ה). ודעת נוחה שיפייס בה בני אדם (הוא, מבחר הפנינים לרשב"ג, 11). וטען יהודה לא נכנסתי ערב בזה הממון לך אלא לראובן שפייסני ליכנס עמו בשטר (טור חו"מ עז ש), יפייס ללוה שיעשה לו שטר על שמו (שו"ע חו"מ סו כג). — ואמר הפיטן: ומשה מזרזן ומפיס לכל שורה ושורה (וכל העם, סלוק א שבועות). ולשני פייס ברוח אונו סגוד לפסלי כי עצמה יד ימינו (בת עמי, סליח' לספרד' שחר' ת"ב). — ואמר המשורר: וחלו פני ופיסוני ובחיי אהבתך השביעוני להתל בך ולרמותך (ר"י חריזי, תחכ' כ, 203). — וּפִיֵּס דברים לפלוני: כל הדברים האלו פייס משה לקרח (מד"ר במד' יח). — °וּפִיֵּס את פלוני על דבר: גם כתיבת הערבי שהחלות ללמוד אותו היום שבע שנים ועוד הייתי מפייס אותך עליה ולא רצית לשמוע אלי (צואת ר"י א"ת, דרך טובים לאדלמן). ואילו היה מפייס אותו עליהם ואומר לו סבול יגיעות המוסר והלמוד וכו' (הוא, חו"ה, בטחון ד). — ובעקר פִּיֵּס את הכועס, רִצה אותו בדברים כדי להשיג את סליחתו  versöhnen, abbitten; réconcilier; to reconcile, conciliate: מעשה באחד שהדיר את אשתו וכו' אילו הייתה מפייסך הייתה נודר אם אמ' לאו הרי זה מותר (תוספת' נדר' ה א). שהגוזל את היחיד יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו והגוזל את הרבים אין יכול לפייסן ולהחזיר להם גזילתן (שם ב"ק י יד). דברים שבינך לבין המקום מוחלים לך דברים שבינך לבין חבירך אין מוחלים לך עד שתפייס את חברך (ספרא אחרי פרק ח). מיד הלך לו רבן גמליאל אצל כל אחד ואחד לפייסו בביתו (ירוש' ברכ' ד א). בני המדינה מפייסים ואני מקבל פיוסן (שם תענ' ב א). אדם שסרח לחבירו וביקש ממנו לא קיבלו יעשה שורת בני אדם ויפייסנו (רב, שם ב"ק ח י). מפייסו על האמת ואינו מפייסו על השקר (שם שבוע' ד א). אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי וכו' ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אעפ"כ הייתי בוכה (ריב"ז, ברכ' כח:). מכאן לחושד את חבירו בדבר שאין בו שצריך לפייסו (ר' אלעזר, שם לא:). מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך בא הגמון אחד ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום וכו' א"ל וכו' אם הייתי חותך ראשך בסייף מי היה תובע את דמך מידי א"ל המתן לי עד שאפייסך בדברים (שם לב:). לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן בפני המלך בא לפייס את המלך ואמר לו עלבוני מחול לך ולך ופייס את את חבירך (ר"ה יז:). היה שומע (אהרן) על שנים שהן מריבים הלך אצל האחד ואמר לו וכו' פלוני חברך שגרני אצלך לפייסך מפני שאמר אני סרחתי על חברי (כלה רבתי ג). בשעה שעשו ישראל אותו מעשה עמד לו משה מפייס את האלהים (ר' נחמיה, מד"ר שמות מג). בכל זמן שהמלך כועס על אשתו השושבין מפייסו ומתרצה המלך לאשתו (שם במד' כא). כיון שבא להחריבו בחמישי לא היה יכול לפייס (פסיק' רב', וימלך, קלג:). דעו שהמלך עליכם בכעס והוא מבקש לשלוח לגיונות על העיר להחריבה צאו ופייסוהו (פסיק' דר"כ, דרשו, בובר קנו:). — ובסהמ"א: כלפי שאמרה לו דבר קשה חזרה ופייסתו (רש"י, ש"א א יו). וארחץ ידי ואצא לפייסם ולרצותם ולחלות פניהם (רמב"ם, קובץ אגרות בוקסדורף, 379). מנדין אותו ער שיפייס לבעל דינו או יעלה עמו לדין לארץ ישראל (הוא, סנהדרין ה יז). כי אמר יעקב אכפרה פניו ואפייס כעסו שיש לו עלי (חזקוני, בראש' לב כא). — פִּיֵּס בפלוני, כמו את פלוני: באותה שעה התחיל אהרן לפייס במשה (אדר"נ ט). יצא (קין) כמפייס וכמרמה בבוראו (ר' ברכיה בשם ר' אלעזר בר שמעון, פסיק' ר"כ, שובה, בובר, קס.). — וכן פִּיֵּס לפניו: את מוצא שכשמעל עכן בחרם התחיל יהושע מפייס לפני הקב"ה (ירוש' סנה' ו ג). — ובאותה משמ' פִּיֵּס עליו: מהו אלה עשית והחרשתי וכו' אלה אלהיך ישראל עשית במדבר והחרשתי לכם למה שהיה משה מפייס עלי ואומר לי סלח נא (ר' שמואל בר נחמן, מד"ר דבר' א). אם אמרת על אחרים דבר רע קטן יהיה בעיניך כגדול עד שתלך ותפייס עליו (ד"א זוטא א). — ובסהמ"א: וכי מה טיבו של פרעה לפייס על יעקב ובניו שירדו למצרים (בראשית רבתי, אלבק, 281). — פִּיֵּס על פלוני או בעד פלוני, בקש סליחה עליו: זה שעובר לפני התיבה אין אומר לו בוא והתפלל אלא בוא וקרב עשה קרבינו עשה צרכינו עשה מלחמותינו פייס בעדינו (בשם מנחם דגלייא, ירוש' ברכ' ד ד). אלא מפני שהמלך מבקש שאלך ואפייסנו על בנו לכך הוא מצעק הניחה לי (מד"ר שמות מב). משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו (שם במד' יח). אמר משה וכו' כשאמרתי לך עוד מעט וסקלוני את היית מפייס אותי עליהן (מדרש תהלים כה). — וּפִיֵּס את האבל, המצטער והעני, נחם אותו, דבר על לבו, trösten; consoler; to console, comfort: שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר וכו' לא היה הדבר אלא לפייס (סנה' ב ג). כל הנותן פרוטה לעני מתברך בו' ברכות והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות (ר' יצחק, ב"ב ט:). ומה שקינא משה ביהושע כיון שקבל עליו למות התחיל הקב"ה מפייסו אמר לו לו חייך בעולם הזה הנהגת את בני אף לעתיד לבא על ידיך אני מנהיג אותן (מד"ר דבר' ט). — ובסהמ"א: יתן ממאכל לעניים ובדרך כבוד ויפרוש מפה קמיה ויפייסו בדברים וכו' (ר' דוד אופנהיים, הנהגות אדם, יג.). — ואמר הפיטן: ותלוה דל ודך תפייס בדברים (רשב"ג, אזהרות). — °פִּיֵּס, במשמ' בקש, ואמר הפיטן: שובה ואני עד פיסת תשובתנו (שלמה, אורח צדקה, סלי' מנחה יו"כ). — °וּפִיֵּס מפלוני, בקש או השיג ממנו בפיוסים,  erbitten; prier d'accorder; to request:  לאה קדשה דינה בתה לראובן וכו' ולאחר כן פייסה לאה מראובן מתנה שיתן לה (שו"ת הריף, קא). ראובן ממדינת מאלאקה נשא אשה במדינת שבילייא וכשכנסה פייס ממנה להוליכה למדינתו למאלאקה (שם ריד). וכשראו אותו חמשה מחשובי העדה פייסו ממנו שיביא אשתו ובניו לאותה מדינה (שם רכג). והרי אותו השטר נאבד ממני ואני מפייס מכם שתכתבו לי שטר אחר במקומו (ר"י ברצלוני, השטרות, 33). ולפי שאסור לו לאדם לשהות עם אשתו שעה אחת בלא כתובה ואיני רוצה לעמוד באיסורא אני מפייס מכם רבותי שתחדשו לי ותעשו לי כתובה אחרת (שם 35). — וּפִיֵּס את פלוני על ידי ממון וכדו', או בממון, פִּצָּה אותו, נתן פצוי, abfinden; indemniser; to pay off, indemnify:  רוצה אדם ליתן כמה ולמכור פירותיו למי שיפייסנו על ידי משכון (ר' יוסי בן חנינה, ירוש' ב"מ ו ז). — ובסהמ"א: ואמר ליה שמעון לראובן אם יבוא לוי ויערער בכלום דבר ערבנותו עלי שאפייסו מן ממוני (תשו' הגא' הרכבי שנ, 177). שאלו השיבותיך ריקנית יש להם לומר לאחר שנתעלל בה החזירה עכשיו שהוצרכתי לבזבז ממון ולפייסך יודעים יהיו שעל כרחי השיבותיך ועל ידי נס (רש"י, בראש' כ יו). מפני שיכול לפייס הכלבים בנבלה (ר"נ על הרי"ף, ביצה ב, י:, ד"ה תניא). ואם לא תודו לו על פרט זה הוא יכריחכם על בטול כל תורתכם וכו' לכן תפייסוהו במועט כדי שלא ישאל לכם הרבה (ר"ש וירגא, שבט יהודה, הנובר, 29). — ואמר הפייטן: התקדש וקדוש ופייס לשכר יומם דופקים (ר' אליה הזקן, אזהרות, קובץ מע"י גאו' קדמו' ב, 58).

— פֻע', *פֻּיַּס, בינ' מְפֻיָּס, מפוייס, — שפִּיסו אותו, מרֻצה: אמר משה רבון העולם הריני מפוייס שמחלת לישראל (מד"ר שמות נא). — ובסהמ"א: ואם הרבה לזה ומיעט לזה הרי הוא מפוייס (תקנה, כתיבת תפלין, מא:). אין אני מפוייס לא מדבריך ולא מדברי חז"ל וכו' (שם, יבום, צט.). כשהמלך מראה עצמו מפויס הוא כעב מלקוש (המאירי על משלי יו, באור פני). וכן ראוי לראות האיש ההוא שנולד בו החולי הזה אם יש בו שני הענינים הללו מאוס וסרחון חזק עד שאין אדם יכול לסובלו וכו' כופין אותו להוציא ואע"פ שהאשה מפוייסת להיות עמו (שו"ת מהרי"ט, אה"ע יד יו). שיקבלו בני אדם ענשים כדי רשעתם עד שתמצא מדת הדין מפויסת (רמח"ל, דרך ה' ב ג). — °מְפֻיָּס מפלוני, כמו מרֻצה ממנו: וממה שפירש ואמר שאינו מפוייס מבנו ואם ימות רוצה הוא לתת נכסים לשם כפר נפשו וכו' (רשב"א, שו"ת).

— הִפע', *הֵפִיס, — כמו פִּיֵּס2 הֵפִיס את פלוני, נחם אותו: מאחר שמצוה להפיסו אינו חייב משום שבועת ביטוי (ירוש' שבוע' ד א). — והֵפִיס את דעתו: אומרים לו הבא משכון כדי להפיס דעתו (ספרי דבר' קטז). ושבועה כדי להפיס דעתו של בעל הבית (ב"מ לה:). — ובסהמ"א: כתבתי זה להפיס דעת מעוטי אמנה (הריקנטי ע"פ אבן יקרה א, כט:, ויצא). ויגיעך זה הנסיון משני קצותיו אם לחזק טענותיך על טובת הבורא או להפיס דעתך בהעדרה (ר"ש פפנהים, ד' כוסות, כוס ביד ה' ד). — *הֵפִיס עליו את מנת המלך, הסירה מעליו ע"י פיוס בדברים או במתן: מותר לאדם לומר לעכו"ם צא והפס עלי מנת המלך3 (רב, ע"ז עא).

— הִתפ', *הִתְפַּיֵּס, נתפייס, — פִּיסוּ אותו, קבל פיוס: מספר כתובתה נלמוד שכתוב בה לכשתתפיסי ותינשא לאחר טלי מה שכתוב בכתובתיך (תוספת' עדי' א ו). אומן באומנותו חייב וכו' לא אתיא אלא לדוגמא שכבר נתפייס הלוקח אבל לזרע ולרפואה אפילו כל שהוא חייב (ירוש' שבת י א). ר' יהושע נתפייסת כלום עשינו אלא בשביל כבודך (ר' עקיבא, ברכ' כח.). מיד נתפייס אותו השר ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום (שם לג.). תבעוה להנשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים (רבא, יומא יח:). מדת בשר ודם מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו וכו' אבל הקב"ה אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים (בשם רבה בר מרי, שם פו:). תבעוה להינשא ונתפייסה אין לה מזונות (שמואל, כתוב' נד.). מיד נתפייס אותו הגר מאליו בא לו אצל הלל הזקן אמר ליה כל הברכות שבתורה ינוחו על ראשך (אדר"נ טו). אותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן (מד"ר שמות נא). אמרו לי מה תקנה אעשה לכם שאתם מתפייסים וכמה כסף וזהב אתן לכם כופר נפשכם (שם במד' ח). השיבולת של חיטים מתמרת ועולה והקנה ארוך ועליה רחבים ארוכים והשיבולת בראש הקנה והקנה שלה מתגאה ואומרת בשבילי נזרעה השדה אמרה להם השיבולת הרי הגורן בא והכל מתפייסים בשביל מי נזרעה השדה (פסיק' רב' כי תשא, לו.). כיון שראתה (ציון) שאינו רוצה להתפייס התחילה וכו' (שם וימלך, קלד.). ואם אין אתה למד מכאן יש לך להתפייס ממקום אחר (שם, ותאמר ציון קמד:). ואעפ"כ נתחזק ואמר לאביו אם אמת שבחר בי הקב"ה הרי נפשי נתונה לו ונתפייס יצחק במותו (מדרש ויושע, דברי חכמים, יו). — ובתפלה: מתרצה ברחמים ומתפיס בתחנונים התרצה והתפיס לדור עני כי אין עוזר (תחנון). — ובסהמ"א: ומפני מה האיש נוח להתפייס והאשה אינה נוחה להתפייס א"ל האיש נברא מן האדמה וכו' אבל האשה נבראת מן העצם (בראש' רבתי, אלבק, 24). א"כ מאי קאמר לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כיון דבמלחמה אסור עד שיבוא לביתו ולאחר כל המעשים היאך נתפייס יצרו בכך (תוס' קדוש' כב:, ד"ה שלא). וכמה פעמים פייסו אותי קצת הנדיבים וכו' להעתיק להם קצת מחבורי הגאונים וכו' ולא נתפייסתי להם מפני כמה פנים שצריך האדם להזהר מהם בענין הזה (ר"י א"ת, הקד' חו"ה). וכיון שאמר לו ההיטב חרה לך נתפייס יונה כשהמקום הודה לו (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש, כט.). מצאנו לא"א שתמה על גזירת הבורא וכו' והוא ית"ש נרצה בזה ונתן לו בזה מענה מספקת עד שנתפייס והודה בגזירה (ר' הלל מוירונא, תגמ' הנפש ב, ציון א, כא.). ערב שנתפייס להיות ערב וחזר ואמר למלוה חוזרני בי וכו' (טור חו"מ קלא א). שכרם ב"ה וכו' ופייסוהו בדברים אינו יכול לומר לא נתפייסתי אלא על דעת שתפחתו משכרכם כפי הזול (שו"ע חו"מ שלב ה). — ואמר המשורר: לא ימהרו לריב ולמצות ולא יחישו להתפייס ולרצות (ראב"ע חי בן מקיץ, איגר, עמ' 143). — *הִתְפַּיֵּס בפלוני, לפלוני או מפלוני, התרצה לו, השלים עמו: ואין אמירה אלא לשון רך כאדם שיש בלבו על חברו והוא מבקש להתפייס לו (ר' יוחנן, מד"ר שמות מב). ע"י שהיה לו לשאול להתפייס בדוד ולא הניחו אבנר וכו' (שם ויקר' כו). ומפני מה נהרג אבנר וכו' על שלא הניח לשאול להתפייס מדוד (שם במד' כג). — ובסהמ"א: וקבלתי ממנו כך וכך דינרין מכל מה שיש לי ונתפייסתי ממנו ומכל שותפות ומכל דררא דממונא (ר"י ברצלוני, ספר השטרות, 74). ותרצני נתפייסת לי וכן כל רצון שבמקרא לשון פיוס (רש"י, בראש' לג י). למצא חן בעיניך להתפייס אליך שאני מגלה לך ומודיע את כל אשר לי (חזקוני על התורה, בראש' לב ו). — °ומִדָּבָר או עם דבר: והם ירצו את עונם יתפייסו מן העונש הבא עליהם ויודו ויאמרו כל זאת באתנו יען במשפטי מאסו (הוא, ויקר' כו מג). ואין ראוי שנתפייס עם מה שכתב הרד"ק (מראה מקום חסר) . — °נִפַּיֵּס, במקום נתפייס: משנתארסה הינו טעמא דחזקה דאין אדם שותה בכוסו אלא אם כן בודקו והאי ראה וניפיס היא (שו"ת הגא' מן הגני', 215). חזקה אין אדם ניפיס במומו (שם שם).

— נִפע', °נִפּוֹס, ניפוס, — כמו הִתפ':  כך (כמו גחלי רתמים) המקבל לשון הרע אע"פ שאת מפייסו והוא ניפוס עדיין בוער בפנים (מדרה"ג, כ"י תימנ', וימררוהו ורובו).