ּפִּין

°, מ"ר פִּינִים, — חָף, כעין שן שבמפתח ובמנעול1: הפין והפורני טמאים אית דאמרי חפין ופי' אלו שינים הקבועות בפותחות ונכנסין בתוך הפורני וי"מ הפין והפורני הוא הקולוסטרא וכו' והפורני נכנס לתוכה הפין מצד אחד נעול ונסגר מצד אחר יש לפורנא נקב שמניחים בו המפתח ומדחין את הפין לחוץ ונפתח ובאותה שעה נפתח פי הפין מן הפורני ויוצא ממנה (פרוש הגאונים, כלים יא ד). ויש מי שמפרש התופיות הזונות והן העצים הנתונים בטיפשא שבאחור ושלפנים כדכתיב והזונות רחצו והן פיני המרכב שניטנפו מן הדם (ר"ת, פי' עירוב' כז.).



1 [שמוש המילה פִּין יסודו בטעות הבנה במשנה: הפין (צ"ל חפין) והפורנה טמאין (כלים יא ד), פותחת של עץ וחפין (מ"ר של חָף, נ"א: והפין) שלה של עץ טהורה (שם יג ו), כאלו היה כאן ש"ז פִּין. ועי' בערך חָף ובהערה שם. ועי' גם אפשטין, פרוש הגאונים, עמ' 12, 32.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים