*, פֵּלֶג, פְּלָג1, ש"ז,— א) חצי, מחצה, חלק Teil, Hälfte; partie; part: המניח פונדיון ואכל עליו חציו והלך למקום אחר והרי הוא יוצא באיסר אוכל עליו עוד פלג (מע"ש ד ח). המלוה את חבירו על המשכון ונכנסה השמיטה אע"פ שאינו שוה אלא פלג אינו משמט (רבן שמעון בן גמליאל, ב"מ מח:). — ואמר הפיטן: והסלע חציו בקע ורביע זוז והזוז מתחלק לפלג וחומשו מעה (ר"א קליר, אז ראית, סלוק שבת שקלים). — ופֶלֶג המנחה, מחצית זמן המנחה: תפלת המנחה עד הערב ר' יהודה אומר עד פלג המנחה (ברכ' ד א). ר' יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה2 (בבלי שם כו:). — ב) כמו פְּלֻגָּה, מחלקה בצבא: כל המוכיח את חבירו לשם שמים זוכה לפלג3 של הקב"ה שנאמר מוכיח אדם אחרי (שמואל בר נחמני, תנחו' משפטים ז).
1 [במשנ' מנקד' ליוורנו פֶּלֶג, ובמבטא המקֻבל של אשכנזים וספרדים פְּלָג, סמ' פְּלַג, וכן בכ"י קופמן. אך הנקוד הסורי פֶּלְגָּא מורה על פֵּלֶג בעבר'.]
2 [רש"י שם: פלג מנחה אחרונה חלק את ב' שעות ומחצה הנותרים ביום ותמצא פלג אחרון של מנחה מי"א שעות חסר רביע ולמעלה.]
3 [בבבלי (תמיד כח.): לחלקו של הקב"ה, אבל בגרסת הערוך ורגמ"ה: לפלגו, ורגמ"ה פרש שם: לפלגו לחלקו של מקום שנאמר מוכיח אדם אחרי כלומר הקב"ה גוררו אחריו לחלקו. ואחרים מבארים: למחיצתו, אך לשון הכתוב אחרי הנדרשת כאן אינה מתאימה אלא למש' פְּלֻגָּה צבאית, והכונה: הוא זוכה ללכת אחרי כפלֻגת צבא זו ההולכת אחרי המלך.]