א. פָּלַח

פ"י, פֹּלֵחַ, — פָּלַח בָּּאָרֶץ, חָרַשׁ אותה1 pflügen; labourer; to plough: כמו פֹלֵחַ ובקע בארץ נפזרו עצמינו לפי שאול (תהל' קמא ז). — ובתו"מ: משל למלך שהיה לו שדה והיה מבקש למוסרה לאריסים קרא לראשון ואמר לו תקבל אתה השדה הזו א"ל אין בי כח קשה הימני, וכן לשני ולשלישי ולרביעי ולא קבלוה ממנו וקרא לחמישי וא"ל תקבל אתה השדה הזו א"ל הן, על מנת לפולחה א"ל הן, משנכנס לתוכה הובירה (מד"ר שמות כז). — *פָּלַח לאלהים, עבד אלהים, dienen, anbeten; servir, adorer; to serve, worship: קלנדא אף על פי שהכל עושין אין אסור אלא לפולחין בלבד (תוספת' ע"ז א ד). וזה אומר לפלח למזלות וזה אומר לחמה ולשמש אני פולח תנחומא בובר, בראש' יב.  — ואמר הפיטן: צעוק נצעק מכאב לב ונסגור ונפלוח אל אלהינו כי ירבה לסלוח (בנימין, אנוש במה, סלחי' Synag. Possion לברלינר, 75).  הראם  בם דין לדורות לבלתי פלוח לכל יצירות כי אם לקורא הדורות (משה ברבי קלונימוס, מה מועיל, קרוב' ח  פסח). ופה שאמר לא אשלח הוא הפה חנן לשלח ענה כנאלח קומו צאו כדברכם לפלח (שם). האומרים אין לקבל אלוה השתחוות לפניו לפלח ולבלתי הקדיש המרבה לסלח וגם לא לירא איום אלוה (ר' גרשם, אליך ה' אקרא, סליח' לד' עשי"ת מנהג פולין). — *וכמו  פִע', פָּלַח, בקע ודקר: בשעת השמד היו הפולחין2 לובשין סנדלים מסומרים והיו עושין רושם בארץ והיו בנות ישראל יוצאות ורואות את סנדליהן רשומות בארץ והיו מתייראות ומפילות (דבר' רבה, ליברמן, 81). — ואמר המשורר: וברשפי אהבה כליותם פולחת (אד"ם שש"ק א חלום חזיון לילה). — °וכאב ראש פֹּלֵחַ כמו פִּלּוּחַ הראש: זה החולה בו כאב הראש מתמיד ופלח (כל מלאכת ההגיון, יו:).

— פִע', יְפַלֵּח, — א) פִּלַּח החץ את כְּבֵדוֹ , בקעהו, ;spalten; fendre; to split, slit: עד יְפַלַּח חץ כבדו (משלי ז כג). יסבו עלי רביו יְפַלַּח כליותי ולא יחמל(איוב יו יג). — ובסהמ"א: ויבשהו בשמש ופלחהו פלחים קטנים (אסף 119). ובשם ר' סעדיה גאון מצאתי כי האותיות ביוצאם מן הפה ויפקידם ויניחם באויר פלחוהו כפלח ונתחדש ממנו דמויות מכוונות מפורדות מבוארות (ריקנטי ע"פ אבן יקרה א, כו., וירא). — ואמר הפיטן : חרולים זדו בפתרוס ויפריכו שושנה חצי עשרת פלחום ותסך עם זו טלולים (רסע"ג אלהים יה, עבודת יוה"כ,  Elbog., Stud,  123). פלחתני מרת פתן אכזר צפו מים על ראשי ואומר נגזר (אמרה אם, סליח' ת"ב, סדור רסע"ג, של). שחחו וחגרו בפחד אבחם שוביהם רדפום והכום לפלחם (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שבת א חנכה). ל"ש עמר חרמשו פלחם ובמלחמת תנופה נלחם (ליל שמורים, מעריב ליל ב פסח). — ואמר המשוררר: ואם יכין בני קשתו אפלח בחצי לב זמן פלח כבדי (ר"ש הנגיד, עלה אלי, ברודי, 105). גופה רטוב ולח כשרביט בדלח טהור קדש ממלח לב רואיו יפלח ואש בקרבו ישלח (ר"י חריזי, תחכ' ו, 72). והורוני בשני חצים פלחו בם כבדי והגדילו אידי (שם מח, 376). חשבתיהו לחצי יום קרבי וכן היה לחצי פלחני, חשבתיהו לחרב וחנית לי וכן היה אבל בידי מעני (טדרוס הלוי, קטע כ"י גני'). — *וּפִלַּח פלוני את עסקיו חתך את עסקיו הכריע וגמר אותם: רוצה אדם לפלח3 עסקיו בבית הראשון שהוא פוגע וללון שם (ר' חלפתא בן שאול, ירוש' מעשר' ב  ג). — ב) פִּלְּחָה החיה ילדיה , ילדה אותם, werfen, gebären: mettre bas, to bring forth: תכרענה ילדיהן תְפַלַּחְנָה חבליהם תשלחנה (איוב לט קב:).

— נִפע', °נִפְלַח, — שפִּלְּחוּ אותו, נבקע ונדקר, ואמר הפיטן: מעצמותי המפצחות נפלחות4 ממכעיסך וממרעימך נאמתי נלאתי נשא חרונך וזעמך (אליה בן שמעיה, את ה' בהמצאו, סליח' שחר' יוה"כ, מחז' איטל' ב, קב:).

— פֻע, °פֻּלַּח, — מי שׁפִּלְּחוּ אותו לִפְלָחִים: בענין זה זכר אלתמימי בספרו מרש"ד שהבצל אם יפולח ויונח בעת שתיית הרפואה המשלשלת יבטל האסטניסות וימנע הקיא (פרקי משה, סוף יג).  קח קדירה של חרס ושמתה על הגחלים בקדירה שיפולחו הפרסות קטנות פלחות וינתנו על הגחלים (אסף, 116). יוקח קולוקנטידה לחה ותפולח ארבעה פלחים ויונחו בכלי (קאנון ג יז ו). — ואמר הפיטן:: פצועים ונפצעים ומפלח כבדם צנופים כדור עם מרכבות כבודם (משה בן קלונימוס, ובכן ויושע, סדר אחרון של פסח).

— הִתפ', הִתְפַּלַּח, — נבקע ונתחלק לפלחים: כשרוצין ללקט התמרים מביאין מגל ארוך ומשימין תובליא שהוא סל בראש עץ ארוך ומגביהין הסל כנגד התמרים וחותכין אותן במגל ונופלין בסל כדי שלא יפלו התמרים לארץ ויתבקעו ויתפלחו רגמ"ה ב"ב לג:;  ערוך ערך תבליא. — ואמר הפיטן: כליות מתפלחים לחצים משתלחים ועיניהם מזלחים כמים הנגרים (אפרים בן יצחק, אלהי העברים, סליח' מוס' יוה"כ)



1 פעל זה בא בעבר' ובלשונות שמיות אחרות בשתי הוראות עקריות הקשורות זו בזו, אלא שאין להכריע איזו קודמת לחברתה: א) בקע, ב) עבד האדמה . מן ההוראה השניה, שהיא משמשת בארמ' ובערב' הָשאל הפעל אף לעבודת האלהים בפֻלחן בבתי היראה, ומכאן באשור' פַּלָחֻ במשמ' ירא, פחד. בעב' שבמקרא בא פלח במשמ' החרישה והבקיעה כאחת מן המלאכות העקריות שבעבודת האדמה (פלח ובקע בארץ) ואף בלשון בקיעה בכלל, וכן בא אף פַלַחַ  فلح בערבב' גם במשמ' זו. ואף ילדיהן תְּפַלַּחְנּה (איוב יט ג) וגם וַֹיְפַלַֹּח אל סיר הנזיד (מ"ב ד לט) הבינו רֹב המפרשים כלשון בקוע, פטירת הרחם, ובחתוך לפלחים מעל לסיר.]

2 [ליברמן מעיר: בערוך ערך פלח: בילמדנו והיה עקב פ' כי תאמר, דרכן של פולחין לובשין סנדלין מסומרין. וע"פ הענין נראה שהכוונה לחיילים רומיים, עיין בעה"ש שם. ואולי זה כינוי של גנאי כלפי הגויים עובדי ע"ז, עיין ירושלמי ע"ז פ"א ה"ב, ל"ט ע"ג.  והלשון כאן מגומגמת קצת, והכוונה שבשעת השמד היו מתייראות מפני הפולחין, אבל הפולחין היו לבושים סנדלים מסומרים גם שלא בשעת השמד, ע"כ. ואולם יותר נראה להבין פולחין כאן בלשון פולחים בחצים ובחרבות, ולא כעכו"ם סתם.) 

3 [כך הגרסה בדפוס ונציאה ובדפו' וילנה; בדפו' זיטומיר: לפלה (וכן לוי, וכן משביח ירושלמי, ולא יתכן אף מצד דקדוק המלה); בדפו' קרוטושין: לפגע,  ופרוש שבגליון שם: לפנות עסקיו גרסינן; ור"ש גרס: לפנה. ונראה שנוסח לפגע נולד בהשפעת עסקיו שלאחריו, והואיל ואי אפשר לאמר לפלה (או לפנח) ע"פ דקדדוק לשון החכמים, נראה שהעקר לפלח (או לפנח), והכונה: רוצה אדם לחתך עסקיו בבת אחת כמפלח וגוזר בחרב.  וע' בשמוש הפעליגזר, חתך במשמ' קרובה לזו.]

4 [ בסליח' לצו"ג, אשכנז: מְפֻלָּתוֹ.]

חיפוש במילון: