1, קל לא נמצא במקורות

— הִתפ', הִתְפַּלְּשִׁי, הִתְפַּלְּשׁוּ, התפלשתי2, יִתְפַּלָּשׁוּ, — הִתְפַּלֵּשׁ האדם עָפָר, הִתְפַּלֵּשׁ בָּאֵפֶר, לצער ולאֵבֶל, sich wälzen; so rouler; to roll3: בת עמי חגרי שק וְהִתְפַּלְשִׁי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאום יבוא השודד עליך ירמי' ו כו. הילילו הרעים וזעקו וְהִתְפַּלְשׁוּ אדירי הצאן כי מלאו ימיכם לטבוח שם כה לד. והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על ראשיהם באפר יִתְפַּלָּשׁוּ והקריחו עליך קרחה יחזק' כז ל-לא. בגת אל תגידו בכו אל תבכו בבית לעפרה עפר התפלשתי2 עברי לכם יושבת שפיר עריה בשת מיכה א י-יא. — ובתו"מ: הפשיטה ששה חלוקים ושביעי קרעתה ונתפלשה באפר ריש לקיש, גיט' נח.. שלאחר קריאת התורה עומד וראשו מתפלש באפר ובגדיו מפולשין וקורה בבכיה וביללה סופר' יח ד. וכולן מתפלשין באפר ואין אומרים שלום זה לזה שם שם ז. ובשעת הכעס נתעלה וישב בשמי מרום והכל צועקין ובוכין ואין נשמע קולן וגוזרין צום ומתפלשין באפר ומתכסים בשקים ומורידים דמעות ד"א רב' ב. באותה שעה מה עשה משה לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני הקדוש ב"ה מד"ר דבר' יא. —  ובסהמ"א: וחנניה הכהן הגדול עומד מתפלש באפר לבוש שק יוסיפון יו. וסוס כי רחץ לטהרתו ואחרי טהרתו ישוב יתפלש בעפר יתגולל בקיא צואה אסף ב ד כא. ורבותינו אמרו כי איוב היה מחציו ולמטה מתפלש באפר ליבש השחין אוהב משפט ומשפט צדק לאיוב, פט.. לפי שהוא התפלש באפר בין עיניו ר"י אברבנאל, מ"א כב. כי אין בין ביצת התרנגולת הבאה מן הזכר ליולדת מן המתפלשת בעפר שום הפרש תולדות אדם ליוסף ישראל פורלין, בריט' מוז', פרשת תזריע. — ואמר הפיטן: עניה התקוששי זכרי והתאוששי עפר התפלשי רמב"ע, אם חסדך שכחנו, דוקס 78. קדשה משלשת ואם באפר ובשק מתפלשת חרדה לדבר צור ויצרה מתרמית נצור ר"י הלוי, הנטושה והצלעה, שעה"ש 116. בן אל בין פלשת יתפלש באפר שממותיו בשמה מי יחוק בספר ראב"ע, איה גואלנו, איגר 156. רבים אומרים לנפשי באפר התפלשי ולא תצא חפשי אפרים בר יצחק, אלהים ה' חילי, סליח' ליום ה עשי"ת. ונפשם מתפלשת בדמים מתבוססת יהי רצון, לתענית צבור, מחז' איטל' ב, רז.. — ואמר המשורר: מי יתנני מעפר קברו ובו יתגוללו פני ויתפלשו יתגוללו פני ועיני על מקום קבר מקודש בבכי יגשו משלם בן שלמה, יהגו מזמותי, ס' דברי חכמים, עט. ולבשו שקים נאנחים ונאנקים ועל שבר ציון צועקים ובאפר מתפלשים ונאבקים לקו"ק, נספח', 31.

— פִע', *פִּלֵּשׁ, — פִּלֵּשׁ טיט ואפר, גבל ולש אותו: ובאהרון כתיב (יבכו וכו') כל בית ישראל ואפילו נשים ולא נשים בלבד אלא שהיו מפלשין טיט ועפר לטף כלה רב' ג. — ובסהמ"א: ופתרונו (של ועוללתי) לפי הענין ופלשתי בעפר קרני דונש על מנחם, ועוללתי, 83. — ואמר הפיטן: צלול כְּחָבוּ משליכי יאור זכרים פורע פלשם4 סוף היות סכורים משה בר קלונימוס, תחבולות, קרוב' אחרון פסח. 

— קל, רק בינ' פָעוּ', °פָּלוּשׁ, — פָּלוּשׁ בעפר ואפר, מִתְפַּלֵּשׁ, ואמר המשורר: אללי לי עליך ילוד אשה ומחטאתיך נפשך לא יכבה אשהּ, תזעק בקול ענות חלושה וכבהמה בעפר ואפר פלושה תוכח' מוסר צד:.

— פֻע', בינ' °מְפֻלָּש, מפולש, — מגולל באפר: עומד וראשו מתפלש באפר ובגדיו מפולשין סופר' יח ד. וראשי התינוקות מפולשין באפר לקח טוב, אסתר, ותאמר זרש.