*, ש"נ, מ"ר פְּסָקוֹת, פִּסְקָאוֹת, פִּסְקָיוֹת, — א) חלק מפסוק או מפרשה שבספר: כנגד ג' פסוקים של התורה שבהם ששה סדרי משנה והן מן שתים שתים פסקה וכל פסקה ופסקה מן חמשה תיבות ואלו הם תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה' וגו', פקידי ה' וגו', מצות ה' וגו', יראת ה' וגו' משפטי ה' וגו' (מד"ר במד' יג). — ובסהמ"א: ובפי הרשב"א ז"ל וכו' היתה שומה במקור נדפס 'שומא'. אמרת החבר ראש הפסקא הזאת (ר"י מוסקאטו, קול יהודה לכוזרי א סג). וכשיהיו שלשה ספרים הללו נפתחים לפניך בראש כניסתך לעיון הפסקא הלזו אז תצליח בה את דרכי עיונך ואז תשכיל (שם א עט). — ב) *וחלק במדידה: והפחותין מן הא' כך אתה מחלקן, אמה אחת לשני חוטין זה מפסיק את זה באמצע מצלע ימין לצלע שמאל וכן מרום לתחת, נמצא הגג חלוק בד' פסקאות (משנת המדות א ז). — ג) קבוצת אנשים המפֻסקת ונפרדת לעצמה: כשהייתם בארצכם הייתם נעשים פסקיות פסקיות1 לע"ז כד"א ותתעבי יפיך ותפשקי את רגליך לכל עובר (רבי יהודה ב"ר סימון, מד"ר ויקר' לג).
1 [ערוך: פסקאות פסקאות.]