* 1, פ"י, — א) פָּסַק פלוני קנים היוצאים מן העריס, פסק השור את המוסרה וכדו', קטע, חתך וקרע אותה, durchreissen, abschneiden; déchirer, couper; to tear in two, cut off: הקנים היוצאים מן העריס וחס עליהן לפוסקן כנגדן מותר כלא' ו ח. שור שפסק את המוסירה ויצא והזיק תם פטור, מועד חייב ר' מאיר, תוספת' ב"ק ה ו. ובמשמ' פָּסַק את האֹכל בשניו: הבשר עודנו בין שיניהם, כיון שהיה נותנו לתוך פיו לא היה מתחיל לפוסקו עד שנשמתו יוצאה ספרי במד' צה. — ופָסק את גרגרת הבהמה, את הושט, את הצואר: שחט את הוושט ופסק את הוושט וכו' או שהחליד את הסכין תחת שני ופסקו ר' ישבב אומר נבילה ר' עקיבא אומר טריפה חול' ב ד. בא (בלעם) לומר מה טובו אהליך מואב משכנותיך עמון ופסק הקב"ה לצוארו ואמ' מה טובו אהליך יעקב וגו' דבר' רבה, ליברמן, 3. — וב"נ פָעוּ, פָּסוּק, בהמה פְּסוּקַת גרגרת, שנפסקה גרגרתה: אלו טריפות בבהמה, נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת שם ג א. — °ובהשאלה, פָּסַק חיי פלוני, קטע חייו: היה שם במבוי אחד מבני מבוי אומן וכו' ובא חבירו ועשה מרחץ אחרת כנגדו וכו' אינו יכול למנעו ולומר לו אתה פוסק חיי רמב"ם, שכנים ו ח. — *ופָסַק העוֹבד את הדרך, קטע וחצה אותה בעברו: איזהו מנחש האומר נפלה מקלי מידי, נפלה פת מפי וכו' ופסק צבי את הדרך וכו' תוספת' שבת ז יג. — °ופָסַק קו מקוי הציור, בהנדסה: המשונה בצלעות ובזויות ושני ארכן לבד ושני רחבן לבד והזויות עקומות כיצד מחשב אותה פוסקה שנים מזוית ומעמיד בשנים ומחשב כל אחד בפני עצמה כמדת המשולשת וכן היא המשיחה משנת המדות ג ה. — °ובחכמת התשברת, צורה פּוֹסֶקֶת, figura sector: ושהגשמים הרבים השוים בצורתם פוסקים קצתם את קצתם וכו' והתעסקנו לדעת הצורות הפשוטות אחר הנקודות והקוים עד שידענו הצורה המשולשת והמרובעת והעגולה והנכנסת והפשוטה והפוסקת עד שהגענו לידיעת הצורה הפוסקת ר"י א"ת, או"ד הקד'. —  ובהשאלה פָּסַק  את פלוני עד שאין לו אפשרות להשיב תשובה, d. Wort abschneiden; ceuper court; to cut short: אלא אמר הקב"ה נחש זה רשע בעל תשובות הוא, אם אני אומר לו הוא אומר לי אתה צויתם ואני ציותים, למה הניחו ציווייך והלכו אחר ציוויי, אלא קפץ עליו ופוסקו 2, ויאמר יי' אלהים אל הנחש וגו' מד"ר בראש' כ. — °פָּסַק את סברו מפלוני, נתיאש ואמר אבד שׂברי: כשראה יעקב שנסתלקה ממנו רוח הקדש התחיל אומר ליוסף כמדומה לי שפסקתי סברי מבוראי עליך לכך אין הכ"ה עונה אותי בבניך בראש' רבתי, אלבק, 227. — ב) ופָסַק פָּסוּק שבתורה, חלק אותו לחלקים: ותניא הקורא בתורה לא יפחות משלושה פסוקים ואיתמר עלה רב ואמר דולג ושמואל אמר פוסק מגי' כב.. צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול ולא התיר לו לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין רבי חנניא, שם שם. ואין מדלגין בתורה ועד כמה מדלגין עד כדי שלא יפסוק התורגמן  סוטה מא.. — פָּסַק פָּסוּק, אמר פסוק מפסוקי המקרא3: כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהן פסוק לי פסוקיך מד"ר אסתר ז, אם על המלך טוב. — ג) ופָסַק הלכה ודין, גזר, חתך והכריע אותם, החליט בהם, entschiden; décider; to decide, הלכה פְּסוּקָה: אין עומדין להתפלל לא מתוך דין ולא מתוך דבר הלכה אלא מתוך הלכה פסוקה ברכ' כא.. איה סופר את המגדלים, שהיה סופר ג' מאות הלכות פסוקות כמגדל הפורח באויר סנה' קו:. — ובסהמ"א: פסק דינו יהא פוסק בחרב רה"ג, שיר שערי דיני ממונות, קבוצת קונטר', כו:. פסקתי דינו (של עוג) כבר מימי יעקב בראש' רבתי, אלבק, 215. שופטים, דיינים הפוסקים את הדין רש"י, דבר' יו יח. כל דיין שבא לפניו דין והתחיל לדמותו בדין פסוק שכבר ידע אותו ויש במדינה גדול ממנו בחכמה ואינו הולך ונמלך בו הרי זה בכלל הרשעים שלבם גס בהוראה רמב"ם, סנה' כ ח. ואפילו בשקולין הרי הדין פסוק עלינו רמב"ן, הקד' מלחמ' ה'. דין זה פסוק מדרב מרדכי, ב"מ רמב. ואולם דין השנים הפשוטות והמעוברות דין פסוק הוא שלא היו נמצאות שתים מעוברות ולא שלש פשוטות אלא לכל היותר שתי פשוטות ומעוברת אחת ר"א הקראי, גן עדן, הבדל שנה משנה יא, כא. — ועי' ערך פּוֹסֵק. — °ופָסַק שבועה וכדו', גזר על פלוני שבועה וכו': ויפסק הוא שבועה זו להסת רה"ג, שיר שערי שבועות, קבוצת קונטר', כז:. — °ופָסק שינהגו כך או כך: ופסק רב אלפס שאין מועיל אלא אם כן אמר מת וקברתיו סמ"ג מ"ע נ. ואל תאמר דווקא במה שנחלקו בבבא בתרא פוסק שם התלמוד שאותם סימני שמועות וכו' כי גם בכל התלמוד הלכה כרבה שם שם עד. הננו מסכימים ופוסקים בקנס ברכה4 תקנות קנדיאה מק"נ, 8. אנחנו מסכימים ופוסקים בחיוב ברכה עליהם שם 9. אנחנו מסכימים וגוזרים ופוסקים בקנס ברכה שנעשה בשכבר ושיעשה בכל זמן שם 26. הנה כאשר נעשה החתון וכו' הלכו קצת מהקהל ונתרעמו יען שאין ראוי להיות שני מחותנים בשרות אחד יחדו, ופסקה השררה י"ק (ירום קרנה) לצאת אחד משניהם שם 51. — °ובהשאלה פָּסַק הרופא וכדו': וכן פסקו חכמי רופאים אחרנים (שמי מעין יתר יפים לשתיה) ר"י צהלון, אוצה"ח א ד. — °ומופת פּוֹסֵק, מופת חותך, מופת מכריע: וזה מופת פוסק על שחסרון הבית איננו נכון ר"י א"ת, הרקמה טז, 108. אך בעבור שלא היתה לי ראיה ברורה עליהם ומופת פוסק מן הגזרה וכו' הוא, סה"ש לריב"ג, הקד' 7. — °ומכירה פְסוּקָה מכירה מחלטת לצמיתות: לצמיתת, לפסיקה למכירה פסוקה עולמית רש"י, ויקר' כה כג. — °ופָסַק מחיר, מדה ומשקל, קבע אותם: ולהעמיד בית זו בחזקתו ובחזקת הבאים מכחו עד משלם ימי השכירות שפסקתי עמו ר"י ברצלוני, ס' השטרות, 112. אין הרשות קונה ולא הכלי ולא משיכה ולא הגבהה אלא אם כן פסק תחלה המדה בכך וכך וכו' שו"ע חו"מ, ר ז. מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים ורשם הלוקח רושם על המקח וכו' כל החוזר בו אח' שרשם מקבל מי שפרע שם שם רד ו. — ופָסַק דברים כלפי מעלה, אמר דברים פוסקים, חותכים וקשים: שלש שמות יש לו (למלאך גבריאל) פיסקון איטמון סיגרון, פיסקון שפוסק דברים כלפי מעלה סנה' מד:. — °ופָסַק את דבריו, הכריע אותם, קבע אותם במפורש: שכיב מרע שאמר לפלוני מנה מידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי נאמנין, מה טעם כיון שלא חתך דבריו כסבור נזכר הוא, תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי אינן נאמנים, אילולי לא היה זוכר יפה לא היה פוסק דבריו הלכות פסוקות לתלמיד רב יהודאי גאון, 42. — ומאמר פּוֹסַק משפט חותך, גזרה, הצהרה,    kategorische Behauptung: assertion : וכלל הדבור המורכב מהספור והמסופר ממנו היה חיוב או שלילה ר"ל הנושא והנשוא יחד יקרא משפט או גזרה ויקרא ג"כ המאמר הפוסק מלות ההגיון א. — ד) ופָסַק לפלוני שכר, מזונות, מעות, צדקה, מחיר וכדו' פסק לתת, הקציב והתחיב לתת לפלוני anweisen, festsetzen; assigner, constituer; to grant, assign: המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורים, אמר רבי יוסי לא פסק לה שעורים אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום, ונותן לה חצי קב קטנית וכו' ואם אין לו פוסק לעומתן פירות ממקום אחר כתוב' ה ח. הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו אמרו חכמים יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן שם ו ב. פסקה להכניס לו אלף דינר הוא פוסק כנגדן חמש עשרה מנה וכנגד השום הוא פוסק פחות חומש וכו' מה שחתן פוסק הוא פוסק פחות חומש שם שם ג. הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל תשב עד שתלבין ראשה, אדמון אומר יכולה היא שתאמר אילו אני פסקתי לעצמי אשב עד שילבין ראשי עכשיו שאבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות שם יג ה. מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא ושכור לנו פועלין הלך ופסק להם מזונות וכו' ב"מ ז א. מעשר עני אין פורעין הימנו מלוה וכו' ואין פוסקין הימנו צדקה וכו' תוספת' פאה ד טז. אין בית דין פוסקין לאשה פירות שביעית אבל ניזונת היא משל בעלה שם שביע' ה כב. מפני ארבעה דברים בעלי בתים ישר' נמסרין למלכות על ששוהין שטרות פרועין וכו' ועל שפוסקין ואין נותנין וכו' שם סוכה ב ה. הפוסק צדקה עד שלא זכו בה פרנסין אין רשאי לשנותן לדבר אחר אלא מדעתן מגי' ג ד. האיש פוסק על ידי בתו ואין האשה פוסקת על ידי בתה שם כתוב' ו ח. מי שהלך למדינת הים ובאה אשתו ותובעת מזונות וכו' אם פסקו לה בית דין מה שפסקו פסקו שם שם יג א. הפוסק יינו לנכרי ופסק ומדד אף על פי שעתיד למחות את המחצלות ואת המדות מותר שם ע"ז ז יז. וימנעו רביבים ומלקוש לא היה וכו' בעון פוסקי צדקה ברבים ואינן נותנין מניין, נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר ירוש' קידוש' ד א סלע אחד פסקתי לך ונתתיה לך והלה אומר ב' סלעים פסקת' לי ולא נתתה לי כלום וכו' שם שבוע' ז א. מעשה בכלתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים מאתים יין לציקי קדירה מערב שבת לע"ש אמרה להן כך תפסקו לבנותיכם כתוב' סה.. משל למלך שהשיא את בתו ופסק ליתן לה מדינה ושפחה אחת מטרונית ונתן לה שפחה כושית וכו' ר' יהושע בן לוי, מד"ר שמות ג. מעשה ברבי חייא שעשה נדבה בבית המדרש הגדול שבטבריא ופסק אדם אחד ליטרא של זהב וכו' שם דבר' ד. מעשה בר"א שהלך לבצרה והיה שם אדם א' נקרא אבין רמאה וכו' שהיה מרמה במצות שהיו הקהל פוסק ואחר כך פוסק כנגד כל הקהל וכו' שם שם ד. — ובסהמ"א: שמעון נטל מראובן ק"ג זהובים פרקמטיא בתורת שיתוף וכו' ופסק לו ראובן שכר עמלו ומזונו כדי שיטרח שמע' בממון תשו' הגאו' הרכבי רלה, 118, מתוך גדולתך פסק לי ולזרעי פרנסה בראש' רבתי, אלבק, 270. ועל החפץ שפסק לו דמים ונתן לשלוחו למוכרו ואמר לשליח שיהא שלו מה שיוסף למוכרו על פיסוק דמיו וחזר בו ולא רצה למוכרו והשליח תובע מה שהוא שוה יותר מדמים שפסק תשו' ר"ת, מק"נ, 55. יין זה אני מוכר לך עבד זה אני מוכר לך ופסקו הדמים ורצה הלוקח ואמר קניתי ורצה המוכר ואמר מכרתי רמב"ם, מכירה א א. אל תאמר לפני המלאך זה החזן שיאמר לך תן מה שפסקת ואת אומר לו שגגה היא ולא ידעתי מה שאמרתי ר"י אלנקאוה, מנוה"מ א, 27. היו המטלטלין ברשות הלוקח המשתמר לדעתו או שהוא עומד בצד אותו רשות כיון שקבל עליו המוכר למכור קנה לוקח ואף על פי שעדיין לא מדד והוא שפסק דמים שו"ע חו"מ, ר א. ולפסוק צדקה פשיטא דשרי ר"י עמדין, שאילת יעבץ קסא, קמ:. — °ופָסַק זמן לעבודה: כי לא פסקנו זמן למדידה טוחו"מ רכה ד. — ה) וּפָסַק עם פלוני על מנת שיעשה או לא יעשה זה כך או כך, abmachen; arranger; to arrange: משכיר ישראל בהמתו לגוי ופוסק עמו על מנת שהגוי זנה תוספת' דמאי א יז. המקבל שדה מן הגוי פוסק עמו על מנת שהגוי זורעה שם שביע' ג יב. נושא אדם אשה ופוסק עמה על מנת שלא לזון, על מנת שלא לפרנס ולא עוד אלא שאדם נושא אשה ופוסק עמה על מנת שתהא זנתו מפרנסתו ומלמדתו תורה שם כתוב' ד ו. פסקה להכניס לו שני סלעים נעשית מששה דינרים מה שחתן פוסק פחות חומש חוץ ממאתים לבתולה ומנה לאלמנה שם שם ו ה. המשיא את בתו סתם ופסק עם חתנו שיעמד ערום וילבשנו אין אומ' יעמד ערום וילבישנו אלא מכסה את הראוי לה שם שם ו ז. שבח סעודה ביניהון בשפסק עמהן להאכילן דבשני חולין והאכילן דבשני תרומה ר' אבהו בשם רבי יוסי בן חנינא, ירוש' תרומ' ו ג. כשהיה אחד מהם (מבית גרמו) נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה על מנת שלא תתבשם שם שקל' ה ב. ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא, פרט לשפסק מעמו ספרי דבר' רעט. אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת וכו' ופוסק עמו (עם נכרי) על מנת לשבות ואינו שובת רבי, שבת יט.. השוכר את הפועלים ופסק עמהם להשכים ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב אינו יכול לכופן מד"ר בראש' עב. פעם אחת באו חכמים אצלו (אצל דמה בן נתינה באשקלון) ליקח הימנו אבן אחת טובה וכו' ופסקו עמו באלף זהובים שם דבר' א. — ובסהמ"א: לעבדה ולזרוע אותה ולתת לו חלק ממה שתוציא הארץ כגון חציו או השלישית ר"י חריזי, פרוש המשני' לרמב"ם, דמאי ו א על כותי שבקש את ראובן ושמעון להלוות לו שלשים זקוקים וכו' ונתרצו לו ופסקו עם כותי ברבית מרדכי, כתוב' רלו. — ו) וּפָסַק (עם פלוני) על סחורה או על מחיר, גמר עם פלוני על מקח וממכר, קבע עמו מחיר הקניה : אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער ב"מ ה ז. המוכר יינו לגוי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין ע"ז ה ז. אבל אם היו לקוטות והולכות מארבע והוא אינו מוצא ליקח אלא משלוש הרי זה אינו פוסק עד שיצא השער ללוקח ולמוכר תוספת' ב"מ ו א. ופוסק עמו על הגדיש של תבואה וכו' אף על פי שלא יצא השער אבל אחרים לא יקוצו על גביו שם שם ו ב. אין פוסקין לא על האפרוחים ולא על הפרגיות ולא על הדגים שבטבריא וכו' שם שם ו ה. מהו לפסוק בשער של סירקי ר' יוחנן אמר פוסקין ירוש' שם ה ח. אין פוסקין על שער שבשוק ר' אסי בשם ר' יוחנן, בבלי שם עב:. משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד ובין מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן ב"ב פה:. — ובסהמ"א: לא מצאו אלא עגלה פוסקין עליה דמים ותהיה אצל בעליה עד שתגדיל ותעשה פרה רמב"ם, פרה אדומה א א. ובזמן שפוסקי' על אחד מבני המס בסך ידוע כותבין הכי וראינו תקנה זו לכל פורעי המס וכו' ר"י ברצלוני, ס' השטרות, 138. הפוסק על שער שבשוק וקיבל דמים ולא היה לו אותו המין שפסק עליו וכו' שו"ע חו"מ, רד ג. — ופָסַק על פלוני דבר, גזר עליו דבר לטובה או לרעה: כל שכועס אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים מורידין אותו ר' מני בר פטיש, פסח' סו:. — °ופָסַק מס (מ)על פלוני: ובכן בא לפנינו פלוני בן פלוני ובקש ממנו כדי לפסוק מעליו מס ידוע בכל שנה ושנה ולהעמידו על סך ידוע כפי השגת ידו ר"י ברצלוני, ס' השטרות 138. ולא יהא רשות לא לנו ולא לאחד מבני קהלינו לחזור עליו ולשנות ממנו פסק זה שפסקנו עליו מהיום ועד כך וכך שנה שם שם. — °ופָסַק אותו, באותה משמ': ראובן היה דר בגירונה והיה חייב בחובו' הקהל וכו' וקהל גירונה היו פוסקים אותו והיה פורע עמהם בחובות הקהל דבר קצוב בפשרה או בפסק תשו' הר"נ גירונדי יא. — °ופָסַק על עצמו דבר קצוב: המקבל שדה מחבירו ואחר שזכה בה הובירה שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו חלרו שהיה מגיע לו וכו' ומפני מה נתחייב לשלם מפני שלא פסק על עצמו דבר קצוב רמב"ם, שכירות ח יג. — ז) °ופָסַק על פלוני בדבר, החליט שיש בו הדבר: אמנם נפלם ביותר רע ממה שברחו ממנו הוא בהיותם בורחים מיחס אל השם עזיבה ושכחה ועתה פסקו עליו בסכלות והיות כל מה שבזה העולם התחתון נסתר ממנו לא ישיגהו ר"ש א"ת, מו"נ ג טז. — ח) ופָסַק את פלוני, כמו שהפסיק את פלוני או מעשה פלוני, einstellen, aufhören machen; (faire) cesser, suspendre; to stop, suspend: בעא מיניה אחי תנא דבי רבי חייא מרבי חייא בהלל ובמגילה מהו שיפסיק (לשאלת שלום) אמרינן ק"ו ק"ש דאורייתא פוסק הלל דרבנן מבעיא או דלמא פרסומי גיסא עדיף א"ל פוסק ואין בכך כלום ברכ' יד.. ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל, בין פרק לפרק פוסק, באמצע הפרק אינו פוסק וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל אפי' באמצע הפרק פוסק רבה, שם שם. פוך מעביר בת מלך ופוסק את הדמעה ומרבה שיער בעפעפים ר' יוסי, שבת קט.. יום שפוסקת בו סופרתו למנין שבעה נדה לג.. — ובסהמ"א: מלח הרבה פוסק כח הדם ועושהו כמים והוא נעכר רש"י, חול' קיב:, ד"ה ומשפייה. — *ופָסַק מפלוני את השכר: הלואי כאשה ברעה, שכל זמן שהוא נותן לה שכר היא נשמעת לו פסק הימנה שכר אומרת לו כלום הייתי משועבדת לך אלא בשביל השכר ר' יהודה ב"ר סימון מד"ר שמות לב.

— ופ"ע, א) פָּסַק ממעשה, מדברי תורה וכדו', חדל מלעסֹק בהם, aufhören (zu tun); cesser; to stop: כל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק שקל' א ג. מיכן אמרו נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים  ר' אלעזר ור"ש אמרו אינו מתחיל אלא ממקום שפסק ספרא ויס, אחרי פרשה ד. כיון שפוסק מדברי תורה כאלו הולך ומדבק בע"ז ספרי דבר' מג. עד שלא פסקו עובדי עבודה מהו שיהא מותר לעשות אשפה על פתח חצירו ירוש' שביע' ג א. עד שלא פסקו עובדי עבודה מהו לצבור עפר בתוך שדהו כדרך המזבלים ר' אבון, שם סוף פרק ג. נשייא דנהגן דלא למשתייא מן דאב עליל מנהג, שבו פסקה אבן שתייה ר' זעירה, שם פסח' ד א. משרבו הגדפוין פסקו מלקרוע ר' יוחנן, שם מו"ק ג ז. מה מיד (צריך התינוק להפסיק מלינק) או לכשיפסוק התינוק ואינו יכול לחזור שם נדה א ה. מקום שרבי יוסי הגלילי מתחיל שם רבי עקיבא פוסק יומא נח:. חמשה עשר באב מאי היא וכו' רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה ב"ב קכא:. כל הפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה מאכילין לו גחלי רתמים ר' לוי, ע"ז ג:. — ובסהמ"א: כשמת משה בז' באדר פסק המן מלירד רש"י, שמות יה לה. וינוחו וכו' וי"ת ופסקו כלומר ופסקו מלדבר עוד עד שישמעו תשובתו הוא, ש"א כה ט. פסקו מן הצדקה והמשפט כמו שנאמר ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו הוא, הוש' ב כא. ולא פסקו מלכי כנען מלהיות שוטנים לישראל עד שמת אחז הוא, דהי"ב יה ד. ומתוך כך פסק חמום הזכרים מלהוליד והנקבות מלילד הוא, סנה' סד., ד"ה חבשוה. וכבר פסק מלדבר בטומאת בשר דהרי כתיב וכו' פסק מטומאת בשר והתחיל בטומאת הגוף הוא, זבח' מג:, ד"ה הואיל ופתח. ב) ופָסַק הגשם, הנהר, המעין, פָּסְקָה התורה וכדו' ממקום פלוני, פסק להיות, חדל להיות, aufhören (zu sein),  nicht mehr sein; cesser, ne plus être; to stop, be no more: אין בונין מדרגות על פי הגאיות ערב שביעית משפסקו הגשמים מפני שהוא מתקנן לשביעית אבל בונה הוא בשביעית משפסקו גשמים מפני שהוא מתקנן לשביעית אבל בונה היא בשביעית משפסקו גשמים מפני שהוא מתקנן למוצאי שביעית שביע' ג ח. וכן שפסקו גשמים בין גשם לגשם ארבעים יום מתריעין עליהן מיד מפני שהיא מכת בצרת תענ' ג א. משרבו המנאפים פסקו המים המרים סוטה ט ט. כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו' ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק ר' מאיר, אב' ו ב. משמת ר' עקיבא בטלו זרועי תורה ופסקו מעיינות חכמה תוספת' סוטה טו ג. החופר בצד המעיין כל זמן שהן באין מחמת המעיין אף על פי שפוסקין וחוזרין ומושבין הרי הן כמי מעין שם מקו' א יד. משפסקו הגשמים מלירד נמצאת נחה לששה עשר יום סדר עולם רבה ד, רטנר, י:. משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי פסקה מהן רוח הקודש וכו' ריב"ל, ירוש' סוטה ט יד. משמת ר' יהושע פסקו עצות טובות ומחשבות טובות מישראל שם שם ט יז. בשעה שהיובל נוהג השמיטה נוהגת מדברי תורה, פסקו היובלות נוהג שמיטה מדבריהן רבי, שם גיט' ד ג. אילו הן מי תמציות כל זמן שהגשמים יורדין וההרים בוצצין, פסקו גשמים אף על פי שההרים בוצצין הרי הן כמי תמציות, פסקו מלהיות בוצצין הרי הן כמי גבים שם מו"ק א א. אם רואה אדם שתורה פוסקת מזרעו ישא בת תלמיד חכם רבי ברכיה, יומא עא.. בריכה שנוטפת מים משדה בין השלחין זו מותר להשקות ממנה שדה בית השלחין אחרת וכו' אמר אביי והוא שלא פסק מעיין ראשון ת"ר, מו"ק ד. עולת תמיד העשוייה בהר סיני, רבי אליעזר אומר מעשיה נאמרו בסיני והיא עצמה לא קרבה, ר' עקיבא אומר קרבה ושוב לא פסקה חגי' ו:. משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזועות והרוחות והרעמים וכו' רבין בר אבא ואמרי לה ר' אבין בר שבא, חול' פו.. אל תקרי גוים אלא גיים, זה אנטונינוס ורבי שלא פסקו מעל שולחנם לא חזרת לא קישות ולא צנון לא בימות החמה ולא בימות הגשמים רב יהודה בשם רב, ע"ז יא.. ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן שם כב:. כל הנמשח בפך מלכותו פוסקת וכל הנמשח בקרן מלכותו קיימת כלה רבתי ג. משל לאמבטי שהיתה מליאה מים והיו בה שני דיוסקוסים נאים כל זמן שהיתה מליאה מים לא היתה מלאכת דיוסקוסים נראית, כיון שפסקה וניער המים שבתוכה נראית  מלאכת דיוסקוסים רבי אליעזר בשם רבי יעקב, מד"ר בראש' י. כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה וכיון שמתה פסק אותו ענן וכו' כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה וכיון שמתה שרה פסקה אותה הרוחה וכו' שם שם ס. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא מסילות שהתקנת לירושלים שלא יהו עוברי דרכים פוסקים מהם היאך היו לשממה שם איכה פתיח'. אמר הקב"ה לירמיה אמור להם חייכם הואיל ושמרתם את המצוה הזו שאין משפחותיכם פוסקת מלפני לעולם תנחו' בובר שמיני ט. — ובסהמ"א: אמרה הנפש לא פסק חפצי מהיותי רפה וכוספי כוזב מעת העירו אותי דברי הימים הקדמונים שחלפו עד אשר נתבאר לי בדרך החכמה אמתת מה שזכרתו ר"י א"ת, חו"ה, עבודת האלהים ה. וכן יש לבית דין בכל מקום ובכל זמן להלקות אדם ששמועתו רעה וכו' והוא שיהיה קול שאינו פוסק רמב"ם, סנהדרין כד ה. — ג) וכמו נִפע': הכתפים אסורים בנעילת הסנדל שמא יפסוק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה ירוש' ברכ' ג א.

— נִפע', *נִפְסַק החבל, החוט וכדו', פסקו, נתקו, קרעו או קטעו אותו: אילן שנעקר ובו בריכה והוא חי ממנה חזרה הזקינה להיות כבריכה, הבריכה שנה אחר השנה ונפסקה מונח משעה שנפסקה5 וכו' וכן בריכה שנפסקה והיא מליאה פירות אם הוסיף במאתים אסור ערלה א ה. סנדל שנפסקה אחת מאזניו או אחת מתרסיותיו יוצאין בו בשבת, שתים אסור מפני משאוי שבת, ניפסק עקיבו וניטל חוטמו או שנחלק לשנים אסור מפני משוי שבת תוספת' שבת יב יד. מה שהחרש מוציא במעצד והניפסק במגירה הרי אילו שלו שם ב"ק יא טו. מעשה באשה אחת שהיתה אורגת מפה בטהרה ובאתה לפני ר' ישמעאל וכו' אמרה לו רבי יודעת אני שנפסקת נימא וקשרתיה בפי וכו' שם כלים ב"ב א ג. שלשל דלי למלאות ונפסק החבל מידו אם עד שלא הגיע למים חשב עליו מערה וצריך לנגב שם פרה ה ה. מתופרי יריעות למדו נפסק היה קושרו חזר ונפסק לעשותן קשרים קשרים אי אפשר אלא חוז' ומתיר את הראשון ר' פנחס, ירוש' שבת ז ב. — ובהשאלה נִפְסְקָה חומה, נבנתה חומה מפסקת: מיום שחרב ביהמ"ק נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים ר' אליעזר, ברכ' לב:. — ובסהמ"א: כל מצרי שעלה עם יוסף לקבורתו של יעקב לא נפסק סנדלו של אחד מהם בראש' רבתי, אלבק, 258. — °נִפְסַק הדין: כי כן נפסק הדין בסוף קהלת לאמר סוף דבר וכו' ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה יח. — °נִפְסָק, כָּלֶה, שאינו מתמיד: ואני רואה כי ענין אות המן יותר נפלאת מכולם כי הדבר המתמיד יותר נפלא מן הנפסק ר"י א"ת, או"ד, הקד'. ואלה נמשכו אחר המורגל מתנועות הבעלי חיים שהם תנועות חלקיות נפסקות וכו' שתכליות תנועותיהם תכליות חלושים נפסקים אמו"ר לראב"ד א ח. והרגשים כולם הם חסרון בבחינת השכל וכו' ולפעמים הם נפסקים6 וחלושים כשאר האברים ר"י חריזי, מו"נ א מו. — ונהוג בדבור במשמ' שהפסיקו אותי, נפסקה העבודה וכדו'.

— הִפע', *הִפְסִיק7, הִפְסִיקָה מחיצה וכדו' את הדרך, או בין אדם לאדם ובין דבר לדבר, קטעה את המקום שביניהם לשנים, חצתה ביניהם, in zwei teilen, scheiden ; diviser en deux, séparer; to divide in two, separate: ואלו מפסיקים לפאה הנחל והשלולית ודרך היחיד ודרך הרבים וכו' והכור והניר וזרע אחר והקוצר לשחת מפסיק דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אינו מפסיק אלא אם כן חרש פאה ב א. אמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת רבי יהודה אומר מפסקת שם ב ב. הכל מפסיק לזרעים ואינו מפסיק לאילן אלא גדר ואם היה שער כותש אינו מפסיק שם ב ג. אפי' חומה של ברזל הברכה מפסקת' ר' חייא בר ווא, ירוש' ברכ' ה ד. מיטה החולקת בתוך הבית ועצים ואבנים סדורים תחתיה ומפסקת אינה צריכה בדיקה רשב"ג, פסח' ח.. המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר אבל לענין פאה וטומאה לא ר' אסי בשם ר' יוחנן, ב"ב נה.. — ואמר הפיטן: שיער כחיה ובעקבו אוחז יצא תם, מלמד שאין אומה ולשון מפסקת בינותם ר' שמואל יזכה, יוצ' תולדות, שריד' מהגני', מ"צ ויס, 64. — ובמשמ' הזמן: תני ההספד וכל העסוקין בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה, מעש' היה והפסיקו רבותינו לקרית שמע ולתפלה ירוש' ברכ' ג ב. תני מים שלפני המזון רשות ושל אחר המזון חובה אלא שבראשונים נוטל ומפסיק ובשניים נוטל ואינו מפסיק שם שם ח ב. כשם שמפסיקין לקרית שמע כך מפסיקין לתפילה ולתפלין ולשאר כל מצותיה של תורה ר' חנניה בן עקיבה, שם שבת א א. נראין דברים בשגזרו כבר שלא להפסיק אבל אם גזרו מיד להפסיק עוברות ומיניקות מתענות בם ר' שמואל בר רב יצחק, שם תענ' א ה. לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורים שם מגילה ג ו. ראת ראיות הרבה והפסיקה שלש עונות ואחר כך ראת רבי מאיר אומר מטמא מעת לעת שם נדה א ו. הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל בטלה הימנו גזרת שבעה, שמונה בטלו הימנו גזרת שלשי' מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת וכו' מו"ק ג ה. אם התחילו אין מפסיקין ירוש' קידוש' א ז. — ובהשאלה, הִפְסִיק צדקה מביתו: וצור, זה אברהם, יעתק ממקומו, פנה ממקומו, לפי שחרב מקומה של  סדום פסקו העוברים והשבים ואמר מה אני מפסיק צדקה מביתי הלך ונטע לו אוהל בגרר ר' אבין, מד"ר בראש' נב. — והִפְסִיק את הענין: שאין ת"ל אלא להפסיק הענין מכי' מסכ' דפסח' ג:. ואם, הרי זה מוסף על ענין ראשון, ולמה הפסיק ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין ספרא ויס ויקרא פרשתא ה. לבד מנדריכם, ויאמר משה אל בני ישראל, להפסיק הענין רבי ישמעאל, ספרי במדב' קנב. ואינו כותב ואמרה האשה אמן אמן רבי יוסי אומר לא היה מפסיק סוטה ב ג. ורבי יוסי הגלילי, פטר הפסיק הענין, ורבנן, וי"ו הדר ערבי' קרא בכורות ו.. שלא להפסיק בפרשתו של נחש רבי יעקב דכפר חנין, מד"ר בראש' יח. — והִפְסִיק את פלוני או בפלוני, במעשה,  unterbrechen: interrompre; to interrupt: מתירא הייתי שמא יפסיקו בי עוברי דרכים ר' יוסי, ברכ' ג.. — והִפְסִיק בקריאת התורה בין תיבה לתיבה: כיצד היו כורכין את שמע א"ר אחא אמר ר' זעירה א"ר לא שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אלא שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה דברי ר"מ ר' יודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ירוש' פסח ד ח. — והִפְסיק ממשנתו: המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה מה נאה ניר זה מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו ר' שמעון, אב' ג ז. — והִפְִסיק בסעודה: פועלין שהיו עודרין בתאנים וכו' אף על פי שמפסיקין ואוכלין מפסיקין ואוכלין אין צריך לברך למפרע תוספת' ברכ' ד כא. דתניא מפסיקין לשבתות דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אין מפסיקין ומעשה ברשב"ג ור' יהודה ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו וקדש עליהם היום א"ל רשב"ג לרבי יוסי ברבי רצונך נפסיק וניחוש לדברי יהודה חבירנו אמר לו בכל יום ויום אתה מחבב דבריי לפני ר' יהודה ועכשיו אתה מחבב דברי ר' יהודה בפני וכו' א"ל א"כ לא נפסיק וכו' פסח' ק.. לא שנו אלא בסעודה המפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר רב יהודה, תענ' ל.. — °סעודה הַמַּפְסֶקֶת, עי' ערך סְעוּדָה. — והִפְסִיק מנהג או חק, בטל אותו: משרבו המנאפים פסקו המים המרים ורבי יוחנן בן זכאי הפסיקן סוטה ט ט. — °והִפְסִיק, הניח פסקי הטעמים: יש מפרשים רבים מטעים את המפסיק וכו' ואני לפי דעתי אתמה מזה תמהון גדול וכו' כי הנה ראינו בכל המקרא לא הפסיק כי אם במקום ראוי והנה ראינו ששם הטעם ה' במלות ויקרא שם בשם ה' דבק שֵם עם השם ובפסוק ויתיצב עמו שם ויקרא בשם הפסיקו8 והוא האמת כמו וקראתי בשם ראב"ע, צחות, שער הרביעיים. — ואמרו חכמים בפתגם: הפסק מאליך ויאה שכר להפסקך ואל יפסיקוך אחרים ויהא שכר להפסקם9 בן עזאי, אדר"נ כה. אם ערבת ערבת על מנת לשלם ואם הלוית הלוית על מנת לתבוע ואם לוית לוית על מנת לפרוע, הוי ממהר להשיב ולהפסיק את החשבון10 דא"ז ג.

— הָפע', בינ' °מֻפְסָק, — שהפסיקו בו ואם טען טוען איך יתכן מלת בעד להיותה במקום מופסק התשובה כי משפט אתנח וסוף פסוק שוה ראב"ע, צחות נג.. 

— הִתפ', נִתפ', הִתְפַּסֵּק, נִתְפַּסֵּק, — כמו' נִפע נִפְסַק: סנדל שנתפסקו אזניו ונתפסקו טרסיותיו או שפרש ממנו רוב כף אחת טהור תוספת' כלים ב"ב ד ה. מנעל שנפרס וחופה את רוב הרגל ונתפסקו רצועותיו או שניטל האונטלית שבו טמא שם שם שם ד ו. — ובסהמ"א: החושים כלם חסרון בבחינת ההשגה ואפילו למי שלא ישיג אלא בהם להיותם מתפעלים מתפסקים11 כואבים כשאר הכלים ר"ש א"ת, מו"נ א מז. — ואמר הפיטן: רצועיהם לבר פניהם לכל חפציהן דרושים ואין לחזקם בהתפסקם אבל לעשותן חדשים ידיד עליון, אהבה עקב12.