* 1,  פסקא, ש"נ,— א)הקצבת כסף לצדקה או למזונות וכדו': מעשה בר"ל שהלך לבצרה והיה שם אדם אחד נקרא אבין רמאה ולא שהיה רמאי ח"ו אלא שהיה מרמה במצות שהיה הקהל פוסק ואח"כ פוסק כנגד כל הקהל, עשה שם ר"ל פסקא ונתן כנגד כל הקהל (מד"ר דבר' ד). — ובסהמ"א: ראובן  השיא את בתו לשמעון וכתב לה בכלל פסקת הנדוניא חצי כרם (שו"ת הרי"ף קלד). כי מלפני ה' הוא בורח, כי מפחדו פן יעשה צדקה או פסקה, ותהיה לו למכשול ולפוקה, על כן ימאס בית התפלה כאשר מאסו אבותיו התהלה, כי כן צוה עליו אביו הרשע וזקנו לבל יבוא לבית יוצרו וקונו ואל יתן לבורא חלק בהונו (ר"י חריזי, תחכמוני מו, 359). — ב) פְּסָקָה, מ"ר פְּסָקוֹת, — כמו פְּסָק, פסק דין: אחריות שטר שובר זה ופסקא זו קבלתי עלי ועל יורשי אחרי כחומר כל שוברין ושטרי פסקות2 ופשרות ותקנות שתקנו חכמים (ר"י ברצלוני, ס' השטרות, 38). ובענין זה באי זה ראיה נאמנת ובמה נאמנת בלא שבועה ובמה שאינה נאמנת אלא בראיה ובמה נאמנת בשבועה, בזה חלק ג' פסקות הר"ר משה בספר נשים וזהו טופסו הרי שנמצא מעות וכו', הפסקא השני' ואם אמרה נתנוה לי וכו' הפיסקא השלישית אמרה לו אתה נתתה לי וכו' ע"כ ובאמת וברור הרבה קשה בפסקות הללו כי י"ל בפסקה הראשונה למה נאמנת בלא שבועה וכו' (ר"ש הסרדי, התרומות ו ד). ובפסקות של גאונים ראיתי (ר"י מטראני, המכריע פ). וגם אם תתנהג ע"פ מנהגותי אעזרך לגמור כל חיבורך ופרושיך ופסקותיך מכל שגיאה וטעות ולהדפיסם ולפשטם בכל גבול ישראל (ר"י קארו, מגיד מישרים אמשט', א:, כב אדר א).