1, פ"ע, פָּסַחְתּי, פֹּסְחִים, פָּסוֹחַ, ― פָּסַח על דבר, עבר עליו, לא עמד אצלו, לא דרך עליו, überschreiten; passer pardessus; to step over: והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם וּפָסַחְתִּי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים (שמות יב יג). ועבר יי' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת וּפָסַח יי' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף (שם שם כג). ואמרתם זבח פסח הוא ליי' אשר פָּסַח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל (שם שם כז). כצפרים עפות כן יגן יי' צבאות על ירושלם גנון והציל פָּסוֹחַ והמליט (ישע' לא ה). ― וּפָסַח על שתי הסעפים, מליצה, משל למי שמפקפק הנה והנה ואינו מכריע הכף לאחד מן הצדדים: עד מתי אתם פֹּסְחִים על שתי הסעפים אם יי' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו (מ"א יח כא). ― ואמר הפיטן: בפסוח וגנון בעדם תגנון (ר"א קליר, אסירים, קרוב' ב פסח). חפצת לפסוח ולהגן המונך (ר' שמעון בן יצחק, אותותיך ראינו, קרוב' ז פסח). רקדו וחדו כל הלילה, רנן הנעימו לנורא עלילה, דחפם ופקדם בפסוח וחמלה  (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שב' א חנכה). ― ואמר המשורר: אתמה להוד ידיו אשר תרו ועל קו קפצו בספר וגם שלחו גיל הנשמות הנשַמּות ועלי אישים אנושים מנגף פסחו (רמב"ע ליוסף בן קמניאל, אש קדחו, שעה"ש 65). ― בינ' פעו', °פָּסוּחַ , ― מי שפסחו עליו, ואמר הפיטן: הנך פסוחה במוף בסף ובמשקופות ובחגרון חלץ יצאתם ותדרכון (רסע"ג, אזהרות, סדור, רא). שמע מכסת פסחים אשר כמו פסוחים, היא צמתה כסלוחים, להציתם כקוצים כסוחים (קיחת עלית עקד, יוצ' שב' פרש' החדש). הבא משוד שטן, פסוחיך בלי לסטן (ר"א קליר, אלים, תפלת טל).

― נִפע', יִפָּסֵחַ, ― נהיה פִּסֵּחַ: ויהי בחפזה לנוס ויפל וַיִּפָּסֵחַ (ש"ב ד ד). ― ובתו"מ: ר' חייה רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא ולוי בר סיסי הראה בריכה לפני ר' ונפסח ולא נתרפא (ירוש' סוכה ה ג). ― ובסהמ"א: יועיל (שמן קיק) לפיסחים אשר נספחו מקרת הליחה (אסף 69). ― °ובמשמ' שפָּסְחוּ עליו, ואמר הפיטן: תהלתך ענו נפסחים על מצות ומרורים ופסחים (ינאי, אחכה לשומר, קרוב' לפסח, זולאי, רפב).

― פִע', יְפַסְּחוּ, ― פִּסֵּח על המזבח, רקד מסביב לו2: וַיְפַסְּחוּ על המזבח אשר עשה (מ"א יח כו).

― הִפע', °הִפְסִיחַ, ― הפסיח את פלוני, גרם לו שיפסח: כי זהו (השטן) המפסיח בני אדם על ב' הסעיפים כי פעמים יטו אחריו ופעמים אחרי הש"י (ר"י יעבץ, מאמר האחדות ג).

― הִתפ', °הִתְפַּסֵּחַ, ―  כמו נִפע' נִפְסַח, נעשה פִּסֵּחַ: יתפסחו הרגלים המהלכות המשתחוות לרגלים שאינן מהלכות (מדרש הלל, ביהמ"ד ילינק ה).