1, פ"ע, פָּסַחְתּי, פֹּסְחִים, פָּסוֹחַ, ― פָּסַח על דבר, עבר עליו, לא עמד אצלו, לא דרך עליו, überschreiten; passer pardessus; to step over: והיה הדם לכם לאת על הבתים אשר אתם שם וראיתי את הדם וּפָסַחְתִּי עלכם ולא יהיה בכם נגף למשחית בהכתי בארץ מצרים (שמות יב יג). ועבר יי' לנגף את מצרים וראה את הדם על המשקוף ועל שתי המזוזת וּפָסַח יי' על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגף (שם שם כג). ואמרתם זבח פסח הוא ליי' אשר פָּסַח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל (שם שם כז). כצפרים עפות כן יגן יי' צבאות על ירושלם גנון והציל פָּסוֹחַ והמליט (ישע' לא ה). ― וּפָסַח על שתי הסעפים, מליצה, משל למי שמפקפק הנה והנה ואינו מכריע הכף לאחד מן הצדדים: עד מתי אתם פֹּסְחִים על שתי הסעפים אם יי' האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו (מ"א יח כא). ― ואמר הפיטן: בפסוח וגנון בעדם תגנון (ר"א קליר, אסירים, קרוב' ב פסח). חפצת לפסוח ולהגן המונך (ר' שמעון בן יצחק, אותותיך ראינו, קרוב' ז פסח). רקדו וחדו כל הלילה, רנן הנעימו לנורא עלילה, דחפם ופקדם בפסוח וחמלה (יוסף בר שלמה, אודך כי אנפת, יוצ' שב' א חנכה). ― ואמר המשורר: אתמה להוד ידיו אשר תרו ועל קו קפצו בספר וגם שלחו גיל הנשמות הנשַמּות ועלי אישים אנושים מנגף פסחו (רמב"ע ליוסף בן קמניאל, אש קדחו, שעה"ש 65). ― בינ' פעו', °פָּסוּחַ , ― מי שפסחו עליו, ואמר הפיטן: הנך פסוחה במוף בסף ובמשקופות ובחגרון חלץ יצאתם ותדרכון (רסע"ג, אזהרות, סדור, רא). שמע מכסת פסחים אשר כמו פסוחים, היא צמתה כסלוחים, להציתם כקוצים כסוחים (קיחת עלית עקד, יוצ' שב' פרש' החדש). הבא משוד שטן, פסוחיך בלי לסטן (ר"א קליר, אלים, תפלת טל).
― נִפע', יִפָּסֵחַ, ― נהיה פִּסֵּחַ: ויהי בחפזה לנוס ויפל וַיִּפָּסֵחַ (ש"ב ד ד). ― ובתו"מ: ר' חייה רבה הראה כריעה לפני רבי ונפסח ונתרפא ולוי בר סיסי הראה בריכה לפני ר' ונפסח ולא נתרפא (ירוש' סוכה ה ג). ― ובסהמ"א: יועיל (שמן קיק) לפיסחים אשר נספחו מקרת הליחה (אסף 69). ― °ובמשמ' שפָּסְחוּ עליו, ואמר הפיטן: תהלתך ענו נפסחים על מצות ומרורים ופסחים (ינאי, אחכה לשומר, קרוב' לפסח, זולאי, רפב).
― פִע', יְפַסְּחוּ, ― פִּסֵּח על המזבח, רקד מסביב לו2: וַיְפַסְּחוּ על המזבח אשר עשה (מ"א יח כו).
― הִפע', °הִפְסִיחַ, ― הפסיח את פלוני, גרם לו שיפסח: כי זהו (השטן) המפסיח בני אדם על ב' הסעיפים כי פעמים יטו אחריו ופעמים אחרי הש"י (ר"י יעבץ, מאמר האחדות ג).
― הִתפ', °הִתְפַּסֵּחַ, ― כמו נִפע' נִפְסַח, נעשה פִּסֵּחַ: יתפסחו הרגלים המהלכות המשתחוות לרגלים שאינן מהלכות (מדרש הלל, ביהמ"ד ילינק ה).
1 [במשמ' זו תרג' הוולג' transibo וכדו', וקרובה לכך דעת ר' יאשיה (מכי' מס' דפסחא ז): אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי שהקב"ה מדלג על בתי בני ישראל במצרים, ולפי זה פרשנים הרבה כגון רש"י (שמות יב יא וכו'): הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדלוג והפסיחה שהקב"ה היה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט וכו' ואני (ז"א רש"י , אך כנראה זאת ט"ס במקום ר' יאשיה שבמכילתא) אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה וכו' וכן כל הפסחים הולכים וקופצים, וכן פסוח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים. אבל ת"א מתרגם כל לשון פָּסַח, ואף את השם פֶּסַח, במשמ' חיסה וחמלה: ותימרון דיבח חַיַס הוא קדם יי' דחָס על בתי בני ישראל במצרים, וכן ר' יונתן במכילתא שם: ופסחתי עליכם, עליכם אני חס ואני איני חס על המצרים וכו', וכפרוש זה מביא אף רש"י , וכן ריב"ג בסה"ש: ענינו הרחמים והחנינה וממנו אצלי ויפסחו על המזבח אשר עשה ענינו התחננו ובקשו רחמים וכו' וענין אתם פוסחים נשענין וממנו נגזר פִּסֵּחַ, מפני שאיננו יכול ללכת עד שישען ויתכן להיות ממנו ויפסחו על המזבח אשר עשה כלומר נשענו עליו מפני שיגעו מעמוד בתפלה ובתחנונים, ע"כ. והשבעים תרגמו את המלה ע"פ הענין ולא ע"פ משמ' מדיקת, ופסחתי (שמות יב יג) σϰεπάσω כלו' אכסה, אסתיר על בתי ב"י, ובישע' (לא ה) פסוח והציל πεϱιποιήσεται יסובב, יעשה סביב. ואולם אפשר שאין לסבך בברור משמ' הפעל פָּסַח אף את שם חג הַפֶּסַח, שאולי מקורו מאשור' (עי' פֶּסַח, הערה). כנראה יש לבאר את התאר פִּסֵּחַ במשמ' סבילה (המפֻסָּח) מפעל פסח, فسخ שנשמר במשמ' הוקיע, עקר את הרגל בערב', שכן באים שמות המומים עִוֵּר, חִגֵּר, אִלֵּם וכדו' במשמ' של מְעֻוָּר, מְחֻגָּר, מְאֻלָּם, ולעמתם הפִּקֵּחַ הוא המפֻקָּח שנפקחו עיניו, וממשמ' זו של עָקַר אפשר לגזר גם את ההוראה עקר רגליו, דלג, רקד, ואף זו של הוציא והציל, ועי' גם ב. פצח, הערה.]
2 [עי' בהערה הקודמת.]