°, ש"נ, — כמו פֶּצַח, קריאה בקול, שיר, תפלה: והלא כל העולם ומלאו ברא בשיחה, לא ייעף ולא ייגע וישפטמו בפציחה (רסע"ג על חוי הבלכי, דוידזון, 52). ותלמידי הרחבה פצחו בפציחה ויתן שבחה וזימרה חביבה (יוחסין של אחימעץ מאיטליה, ניבויאר, Mediaeval Chronicles, 113).— ואמר הפיטן: ושמך מרומם על כל  ברכה ותהלה וכו' על כל צפצוף וצהלה, על כל פאר ופציחה (מי יתנה, סלוק יוה"כ).