1, פ"ע, יִפְצַר, יִפְצְרוּ, — פָּצַר בפלוני, הרבה לבקש ממנו, בקש ממנו בקשה חזקה, dringen; insister; to insist: ויאמר הנה נא אדני סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם ויאמרו לא כי ברחוב נלין וַיִּפְצַר בם מאד ויסרו אליו (בראש' יט ב-ג). ויקראו (אנשי העיר) אל לוט ויאמרו לו איה האנשים אשר באו אליך הלילה הוציאם אלינו וכו' ויאמר אל נא אחי תרעו וכו' ויאמרו גש הלאה וכו' וַיִּפְצְרוּ באיש בלוט מאד ויגשו לשבר הדלת (שם שם ה-ט). ויאמר יעקב אל נא אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי וכו' קח נא את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל וַיִּפְצַר בו ויקח (שם לג י-יא). ויאמר אבי הנערה אל האיש הואל נא ולין ויטב לבך ויקם האיש ללכת וַיִּפְצַר בו חתנו וישב וילן שם (שפט' יט ו-ז). ויאמרו אליו הנה נא יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל ילכו נא ויבקשו את אדנך וכו' ויאמר לא תשלחו וַיִּפְצְרוּ בו עד בש ויאמר שלחו (מ"ב ב יו-יז). ויאמר הנה נא ידעתי וכו' ועתה קח נא ברכה מאת עבדך ויאמר חי יי' אשר עמדתי לפניו אם אקח וַיִּפְצַר־בו לקחת וימאן (שם ה יה-יו). — ובסהמ"א: והאיך תהיה ההגעה בתיקונם עם מה שפגעו בי קצת אוהבי ופצרו בי על הדבר הזה להיות לי ולהם למזכרת (ר"י א"ת, תק' מדה"נ לרשב"ג, פרסבורג, יז). היו מבקשין ממנו שישא קרובתו והוא ממאן ופצרו בו ונדר או נשבע שלא תהנה בו לעולם וכו' (רמב"ם, נדרים ח ט). לא היו (חכמים הראשונים) יושבין בדין אלא עד שמכבידין עליהם את העם והזקנים ופוצרים בהם (הוא, סנהדרין ג י). כי מדרכי הנדיב לפצור בקרואיו בכל מיני פצירה (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, לך לך, יד:). שהם השתדלו מעצמם ופצרו במשה רבינו לשלוח אנשים לראות הדרך בלבד (שם, שלח, קלט:). עד דברי אל נפשי ואל ביתי את דברי אדוני המלך ואפצור בם על הדבר הזה (ספר הישר נח, ויהי בלילה). ופצרו בי מאד להעתיקו אליהם ללשון הקודש וכו' ועדין החכמים הגדולים פוצרים בי להעתיק הס' הזה (ר' שלמה בן איוב, הקד' לתרג' ס' המצות, שריד מעיר, קובץ על יד ה, 22). צריכין הדיינין לפצור בבעלי הדיני' אולי יחזרו בהם כדי שלא ישבעו כלל (טוחו"מ פז כא). פצר בי אחד מרעי ומאוהבי לחבר לו מאמר קצר בעניני המדות (ידע' בדרשי, הפרדס, אוצה"ס ג). אל נא תפצרי בי בת נדיב לקחת מנחת זכרון מידך (מפו, אהבת ציון ד, 29). — °ובמשמ' התאמץ, לחץ: ודפקום יום אחד, קול דודי דופק, ענינו הנחץ והפצירה וממנו מתדפקים על הדלת כלומר פוצרים לדחות את הדלת ולשברו (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, דפק). ואולי תפצר השמש לעמוד על הארץ וישרפה עד"מ כשרוף האש העצומה העצים המעטים (ר"ש א"ת, אותות השמים, כ"י כזנתנסי וכ"י פריז). וכאשר יפצרו בעיון לדברים המאירים או לדברים הדקים (הוא, מו"נ א לב). ואל תפצר2 להשיג מה שלא תוכל להשיג וכו' ואם תפצור להשיג יותר מיכלתך וכו' תהיה חסר מכל החסרים (ר"י חריזי, מו"נ א לא). הנוקם והנוטר והפוצר והמתגרה מפני חוזק חום קרביו (אסף, 5). ובעת יציאת צואה לא תפצר פי הטבעת באונס (ר"י צהלון, אוצה"ח א, ח:). ואנו רואין שהשלהבת ההיא תפצר לעלות למעלה ליסודה שהוא גלגל יסוד האש (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ח). וראו שעכ"פ היה פוצר לדבר עמהם (ר"י אברבנאל עה"ת, וישב, ויעקב אהב). — °ופָצַר עליו במשמ' פָּצַר בו: והשואל מחבירו אשר אין אתם ובעת כי יאמרו אין אתם לא יחדל מהם ויפצר עליהם (תרגום כלילה ודימנה, Orient u. Occident I, 669). — ואמר הפיטן: דרך תותח על יתר ובו פצרי3 ואצרי רוע יצרי מיצרי (אני נתקתי, קינ', נספח' לסדור רסע"ג, תטו). בתוקף ובגודל אפצר והובילו מעשרותיכם מלבצר אל בית האוצר (את עמי, יוצ' שבת חוהמ"ס, מחז' איטל' ב, קעו.). — ואמר המשורר: לא אדעה זאת כאשר לא ידעו כל אנשי לבב אשר נזכרו אם הנפשות הגויות מאסו או הנשמות לעלות יפצרו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ברודי, 12). מנחלי גפרית דמעות ישאבו כי את לבבי יזלו לקדוח, צפרו למרר בבכי בקר כמו ערב בשוה פצרו לזרוח (רמב"ע, עד אן בגלות, דיואן נט, בודל'). ידעתיך לעולם כי להרחיק אהבים תפצר, להרחיב לבך ארוץ והוא סגור בחותם צר (ראב"ע, כאלו מחנה, כהנא א, 169). ומשרתו ביראת צור קשורה ואחר בוראו ירוץ ויפצר (ר"י חריזי, תחכ' יא, 115). אפצר להמלט ויצרי רודפי תמיד כשטן על ימיני שוטני (שם יג, 138). פרחיה יאירון עד חשבתים כמו נרות בראשי האמירים ועל שחק אשר ירד ויפצר לכבותם והם יותר מאירים (שם מט, 138).

— הִפע', הַפְצַר4, — הִפְצִיר האדם, סֵרֵב, מֵאֵן, ולא עשה מה שנצטוה: ויאמר שמואל החפץ ליי' בעלות וזבחים כשמע בקול יי' וכו' כי חטאת קסם מרי ואון ותרפים הַפְצַר יען מאסת את דבר יי' וימאסך ממלך (ש"א יה כג-כד). — ובסהמ"א: כתבת כי נזהר היוצר מן הנוצר ולא מחכמה שאלת על זה להפצר כי יוצר הכל גבורת ידו לא תקצר ולא יירא ולא יגור מן האדם הנעצר (רסע"ג על חוי הבלכי, דוידזון, 38). לכן יבוא האל הגדול ויקרבנו אל הר אחד ויראנו גדלו ויאמר לנו שנעזוב דת משה ונקח דת ישו ותראה המלך אם נפציר בדבר (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה, הנובר, 18). שדעתן של נשים קלה ובזה החטא דעתו קלה מחוה שחוה הפצירה עם הנחש שלא לעבור על מצות השם ית' ואדם לא הפציר עם חוה כלל אלא ותתן גם לאישה ויאכל (רי"ץ קארו, תולדות יצחק, יד). — *הִפְצִיר לוֹ, כמו פָּצַרבו: הפצירו לו מאוד שימחול לו אמר הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לומר כן (דא"ר ד). — °הִפְצִיר, הִפְצִיר בו, אוֹתוֹ, באותה משמ': כיון שאני שותה הכוס אני מסיים בדעתי שלא לשתות כוס אחר וכבר פסק השתיה ונאסרתי לשתות וכשמפצירין אותי אחר כך לשתות כאלו אני מתחיל לפיכך אני צריך לברך בתחלה (ר"ח, פסח' קג:). ומה ששחק לא רצה לומר לה אעפ"כ הפצירה בו עד שאמר לה (רש"י, נדר' נ:). כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביר עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה (רמב"ם, גזלה ואבדה א ט). הא למדת שהמתאוה עובר בלאו אחד והקונה דבר שהתאוה בהפצר שהפציר בבעלים או בבקשה מהן עובר בשני לאוין (שם שם יב). כי ראה שהיו מסרבין באביו אמר אין טוב אלא שאדור בנ"ש5 כדי להשקיט מעליו ההפצרות שהיו מפצירין בו (שו"ת מהרי"ט ב, שאלה כד). ובעל מחשבות כי רוב הפצר האוהבים הביאו לחות דעי גם אני (תשו' מהר"י קולון פא). הוי זהיר שלא להפציר על שום דבר ושלא תכפול הדבור שני פעמים בדברך עם שום אדם (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר טז). — ואמר הפיטן: למה לבוא עמי יפציר, כלה קיץ עבר קציר, הן מאז אסלד בציר עד ישלח לי ציר נאמן (ישראל נג'ארה, ירחיק נדוד, ספר הפזמו' תימני, לג.). — °ובמשמ' לָחַץ ודָחַק: ואם גבול שדה וכרם וגן הוא ובו אילנים מרחיקים ומפצירים לגבול אחיו חברו הסמוך לו, אין על חברו הסמוך לו לאמר לו כרות והשחת אילניך (יהודה הדסי, האשכול שעא). אמנם אחרי הפצירוני תחנוניך נלחצתי בהמציא שאלתך חברתי לך מעט דברים וכו' (ר"י הפניני, הפרדס הקד'). ובהיות האש היסודי דואג תמיד שלא יתן רקנות בגשמים אז מפציר בחלקים הדקים המפוזרים שיתחברו יחדיו (טוביה כץ, מעשה טוביה ה ב, עב.). — °ובמשמ' התאמץ: קמה זאת האשה ממטתה ורצתה להוציא אש מן האבן ומן הברזל והסמרטוט השרוף לא קבל הניצוצות של האש והפצירה עד מאד ולא עלתה בידה (נפתלי ב"ר יעקב אלחנן, עמק המלך, שער תיקוני התשובה, יז.). וכראות כי אין תקוה פורחת (הנפש) באויר העולם לבקש מקום מנוחה למצו' מרגוע לה מפצרת לעלות למעל' (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר כא). דכל בהמה שיש בקרבה איזה נפש מגולגלת אם רוצים לשולחה לדבר הרשות מפצרת שלא לילך כי הנפש מגולגלת בקרבה מכריחה שלא תלך (שם לו). ולכן יעקב אע"ה לא הפציר ליקח בהמה בעל כרחה (שם שם). — °וְהִפצִיר אֶת עַצְמוֹ, באותה משמ': אפילו אם נמצא וכו' שהם נמנעים כפי פשוטם ראוי לנו להפציר את עצמנו לבאר דבריהם באופן יסכימו להאמת (ר"א דלמידיגו, בחינת הדת). ובכלל כאשר הכונה להמעיט ולהרחיק נכחיש במה שחשבו מעלה שיהיה הענין כן, אדרבה נפציר עצמנו להוכיח שהוא פחיתות (ר"י מסיר ליאון, נופ' צופ' ב יד, 68). עטישה היא פעולת המוח שיפציר לשלוח דרך הנחרים איזה לחות שיזיק ויכביד אותו (ר' דוד מן התפוחים, צמח דוד, קכב.). — °ובמשמ' הִרְבָּה, ביחוד הרבה דברים: ויעתר, הרבה והפציר בתפלה (רש"י, בראש' כה כא). שאם לא רצו הבעלים למכור אע"פ שהרבה להם בדמים והפציר ברעים יבא לידי גזל (רמב"ם, גזלה ואבדה א יא). ועבר לפני התיבה והפציר בתפלתו וכמעט הטיח דברי' כלפי מעלה (יוסף סמברי, לקוטי דברי יוסף, ברלינר, 54). — ואמר המליץ: טוב מעט דברים בלב נבון מהפצר שיח בלא דעת (ב"ז, ב"ס ז יד). — °וברפואה, שעול מַפְצִיר, חזק ומתמיד: והסבות הקרובות לכל זה (לרקיקת דם) חבורה וכו' או שעול מפציר (קאנון ג י יג יא).

— נִפע', °נִפְצַר, — פָּצְרוּ בּוֹ: וחייבו אותו שיתן לו מה שיש עליו מן הדין ולא רצה ושנפצר ואינם יכולים להוציא ממנו וכו' (תשו' הגא' שערי צדק, פד:). — ובמשמ' נִלְחַץ, נִדְחַק: הזהר המלך המצליח שלא תהיה לח ותפצר ולא יבש ותשבר, ולא מתוק ותמצץ ולא מר ותמאס (ר' מנחם המאירי, משיב נפש, בשם חכמי הערבים). — ואמר הפיטן: הלא עליכם יש מיצר, יום גוש עפר נפצר ויעמוד במקום צר (ר' יצחק בן ראובן אלברגלוני, פחדתי מיוצרי, אוצר נחמד ב, קפט).

— הִתפ', °הִתְפַּצֵּר, — נִתְפַּצֵּר לפלוני, נתן לו לפצר בו, נתרצה לו: ויעתק, הרבה והפציר בתפלה, ויעתר לו, נתפצר ונתפתה לו (רש"י, בראש' כה כא). אך לרוב הפצרות ובקשות תחנונים שביקש בכה והתחנן כהרר"ג במהרר"מ הנ"ל להטות עליו חוט של חסד ולכנוס עמו לפנים משורת הדין, בכן נתפצר ונתפייס כמהרר"מ לעשות לו חסד חסדים יותר ויותר מן הראוי והנה נתפשרו בדרך הזה (פנקס קרקא, MGWJ 1894, עמ' 565).