ש"ז, —  פְּקִיחַת עינים שהיו כְעִוְרוֹת במחשכי אפל, כסמל לגאולתם, Befreiung Erlösung; délivrance; deliverance:  רוח אדני יי' עלי יען משח יי' אתי לבשר ענוים שלחני לחבש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור ולאסורים פְּקַח-קוֹחַ1 (ישע' סא א. — ובסהמ"א: ע' שתי ידיו פרושות כלפי מעלה ורגליו מוטות שהוא דומה לאסיר שעיניו כלפי מעלה שהוא קורא להם פקח-קוח (הורית הקורא, דרנבורג, 10). —  ואמר הפיטן2: אילו כמה יובלות ולא געו פקח קוחי, אימים מערימים עלי מקחי (ר"א קליר, איכה מאיכה, קרוב' ת"ב).  פקח קוח  קרא אסיריך חפוץ (שלמה הבבלי, אם עונינו, סליח' יום א). פקח קוח אסיריך לפדיים עד שיפוח  היום (משולם בר קלונימוס, אפיק רנן, יוצ' ב פסח). יריביה אעניק שבי ומלקוח, כהניה ומרקחיה אשר רקחה רקוח, לשבי עולם מאין פקח קוח, מבחר הצאן לקוח (אז, סליח' י טבת ספרד'). — ואמר המשורר: ויזכה ביום יקרב לעמו פקח קוח ויקבוץ נפוצותיו ויום החיות מתיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 204). אני רצתי כאיש ירוץ לבשר וגם לקרא פקח קח אסורים וכל רכס וכל עקוב וכל הר עברתימו כמסלולים ישרים (JQR NS I-II, 204). הן בא היום שקוינהו מנוח, ובטרם השמש העולה שמה, תתם את דרכה תרד הימה, תמצא השבויה חפש ופקח קח (שירי יל"ג ו, 55). —  ות"ז, כמו פִּקֵחַ, או במשמ' גואל, ואמר הפיטן: גדל כח פקח קח משוטט כל במבטו (אביר הגביר, יוצ' שבת ר"ח). — °ובהפרדת המלה לשתי תבות, פָּקַח כפעל וקוֹחַ כש"ז3 ואמר המשורר4:  יען לכל דורש היה נר ונברש באר ויפרש ויפקח קוחי (מובא בהרקמה לריב"ג יא, 66). —  ואמר הפיטן: קוח תפקח בני תמותה להותר, רומם קומם שמם לטובה להותר (אליה בן שמעיה, אפס הוד, סליח' יום ז, ליטא).