1, תוש"ז, מ"ר פִּקְחִים, — א) מי שעיניו פקוחות לראות, שיוכל לראות בעיניו, לא עִוֵּר, sehend; voyant; seeing: ויאמר יי' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פִקֵּחַ או עור הלא אנכי יי' (שמות ד יא). — ובהשאלה: ושחד לא תקח כי השחד יעור פִּקְחִים2 ויסלף דברי צדיקים (שם כג ח). — ובתו"מ: משל למה הדבר דומה לפקח וסומא שהיו מהלכין בדרך, אמר לו פקח לסומא כשתכנס לתוך הבית צא והדלק לי את הנר הזה והאיר לי וכו' (מד"ר במד' טו). מעשה בשני בני אדם שהיו מהלכין בדרך, אחד פיקח ואחד סומא, ישבו לאכול, פשטו ידיהם לעשבי השדה ואכלו, זה שהיה פיקח נסתמא וזה שהיה סומא נתפקח וכו' (תנחו' בובר חקת א). — ובסהמ"א: וכן אם ראו אנשים באים כנגדם מהם פקחים ומהם סומים ואמר אחד הריני נזיר שאלו פקחין ואמר אחד הריני נזיר שאין אלו פקחין וכו' הרי כולם נזירים (רמב"ם, נזירות ב יב). — *ופִקֵּחַ, נק' פִּקַּחַת, פִּקְחָה, בנגוד לחֵרֵשׁ, מי שאזניו פקוחות לשמוע, שיוכל לשמוע באזניו, hörend; entendant; hearing: חרש שנשא פקחת ופקח שנשא חרשת אם רצה יוציא ואם רצה יקיים (יבמ' יד א). פקח שנשא פקחת ונתחרשה אם רצה יוציא ואם רצה יקיים (שם שם). שני אחים חרשים נשואים לשתי אחיות חרשות או לשתי אחיות פקחות או לשתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת או שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים פקחים או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד חרש ואחד פקח הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום (שם יד ג). הכל כשירין להביא את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ונכרי וכו' אבל פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כשר (גיט' ב ה-ו). בת ישראל פיקחת שנתארשה לכהן פיקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת בתרומה (תוספת' יבמ' י א). פיקחת לפיקח ולו אח פיקח, פיקחת לחרש ולו אח פיקח או חולץ או מייבם (שם שם יג ז). פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת פוטר' את החרשת וכו' (ירוש' שם יג י). המדבר ואינו שומע זהו חרש, שומע ואינו מדבר זה אלם, זה וזה הרי הן כפקחין לכל דבריהם (חגי' ב:). — ג) ובנגוד לאלם, מי שלשונו ושפתיו פתוחות, שיוכל לדבר: אמר המלך ומה אלו שהן אלמין כך מקלסין אותי, אם היו פקחין על אחת כמה וכמה (מד"ר איכה, א"ב קדמאה, פרשה ציון). — ד) ובנגוד לחרש, שוטה וקטן, שלם בחושיו ובדעתו, vollsinnig; ayant toute ses facultés; having all his faculties: שור של פקח שנגח שור של חרש שוטה וקטן חיב ושל חרש שוטה וקטן שנגח שור של פקח פטור (ב"ק ד ד). החרשת והשוטה והסומא ושנטרפה דעתה, אם יש להן פקחות מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה (נדה ב א). הכל כשירין לכתוב את הגט חוץ מחרש שוטה וקטן א"ר הונא והוא שיהא פיקח עומד על גביו (ירוש' תרומ' א א). השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים, שלח ביד פקח הפקח חייב (ב"ק ו ד). —  ה) ובנגוד לשוטה (המטורף בדעתו), שיש בו דעת, שפוי בדעתו, bie Sinnen, bei Verstand; etant dans son bon sens; having his wits about him:  פעמים שוטה פעמים חלים הרי הוא כפיקח לכל דבר בשעה שהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו ובשעה שהוא חלום הרי הוא כפיקח לכל דבר (ירוש' תרומ' א א). זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה (נדר' לה:). אשתו שוטה היכי דמי, אי דאכלה כשהיא שוטה, לאו בת קרבן היא ואי דאכלה כשהיא פקחת ונשתטית הא א"ר ירמיה אמר ר' אבהו אמר רבי יחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה פסול (שם לו.). — ו) וכנגוד לשכור המטורף באותה שעה: שיכור הרי הוא כפיקח לכל דבר (תוספת' תרומ' ג א). — ז) ופִקֵּחַ הדעת, פִּקֵּחַ בדעת, בעל דעה יתרה, klug; intelligent;shrewd, clever: יעור עיני פקחים, אלו פקחי הדעת שהן מטהרין ומטמאין מדעת עצמן (מכי' משפטים, מסכתא דכספא כ). חמש עשרה מדות נאמרו בת"ח ואלו הן נאה בביאתו, חסיד בישיבתו וכו' פקח בדעת3 חכם בדרכיו וכו' (דא"ז ג). — ובלי המלה דעת, באותה משמ', בנגוד לשוטה וטפש: מצילין סל מלא ככרות וכו' ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ואם היו פקחין עושין עמו חשבון אחר השבת (שבת טז ג). הפקחים היו כותבין על מנת שאזון את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי (כתוב' יב ב). עד שאתם מתקנים את השוטות בואו ותקנו את הפקחות (ר' יהושע, נדה ו יד). המסרט על בשרו ר' אליע' מחייב וחכמ' פוטרין, א' להם ר' אליע' והלא בן סטדא לא למד אלא בכך אמרו לו מפני שוטה אחד נאבד את כל הפיקחין (תוספת' שבת יא טו). היה מקריב שתי הלחם ונטמאו בידו אומרין לו הוי פקח ושתוק (שם מנח' ג ד). ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל, הרשעים והטפשים שבהם היו אומרים מפני דווין וכסופים הללו אנו בורחין, הפקחים שבהם היו אומרים אנוסה מפני ישראל כי יי' נלחם להם במצרים (מכי' בשלח מסכתא ב, פרשה ה). הרשעים שבהם היו מטורפין כקש, הבינוניים כאבן, הפקחים כעופרת (שם שם מסכתא דשירתא, פרשה ה). מה טעמהון דבית שמאי, מפני אובדן אוכלין, ומה טעמון דבית הלל, אם השמש פיקח הרי זה מעביר פירורין פחות מכזית ונוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית (ירוש' ברכ' ח ג). אשה פיקחת מדיחה כוס כן, קערה כן, תמחוי כן (ר' ירמיה ר' זעירא בשם ר' חייה בר אשי, שם תרומ' ב ג). אשה פיקחה מדיחה כוס כאן, קערה כאן, תמחוי כאן (הוא, שם שבת טו ג). הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואמר ועלי לגלח נזיר אם היו פיקחין מגלחין זה את זה (שם נזיר ב ה). רוב ממזרין פקחין רוב עבדים גאים רוב בני אבות בויישנים (אבא אורין איש ציידן משום אבא שאול, שם קדוש' ד יא). אמרו לו (הדגים לשועל) אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות, לא פקח אתה אלא טפש אתה (ברכ' סא:). מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות וכו' מפני שאין להם חיות פקחות (שבת לא). משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן, פיקחין שבהן קישטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך וכו' טיפשין שבהן הלכו למלאכתן וכו' (רבי יוחנן בן זכאי, שם קנג.). אמרו לו לר"י לדבריך פקחת תנשא, שוטה לא תנשא וכו' (יבמ' קטז:). פיקחות שבהן אומרות מפותה אין לה צער (רב נחמן בשם רבה בר אבוה, כתוב' לט:). וחכמים אומרים זה היה פיקח שמכר לו את הקרקע מפני שהוא יכול למשכנו עליו (ב"ב קנז.). ורעם גבורותיו מי יתבונן וכו' נתבונן אין כתיב כאן אלא יתבונן, הפקחים יודעים רמוזו והגיונו (רב הונא, מד"ר בראש' יב). משל לחרישת קנים שלא היה יכול אדם להכניס בתוכה שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה טועה, מה עשה פקח אחד כסח ונכנס כסח ונכנס (רב נחמן, שם שם). משל לפלטין גדולה שהיו לה פתחין הרבה שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה טועה, מה עשה פקח אחד נטל פקעת של גמי וקשרה כנגד הפתח ונכנס דרך הפקעת ויצא דרך הפקעת (הוא, שם שם). משל לנפח שהיה פתוח באמצע פלטיא ופתח בנו זהבי פתוח כנגדו וראה חבילות חבילות של קוצים נכנסו למדינה אמר אנה יכנסו כל החבילות הללו והיה שם פקח אחד א"ל מאלו אתה מתיירא, גץ אחד יוצא משלך וגץ אחד משל בנך ואתה שורפן (ר' לוי, שם שם פד). אותו המלך היה פקח, מה עשה להן, הרכיב חגר ע"ג סומא והתחילו מהלכין (ר' ישמעאל, שם ויקר' ד). משל לאחד שאיבד את בנו והלך לתובעו בין הקברות, פיקח אחד שראה אותו אמר לו בנך שאיבדת חי או מת, אמר לו חי, אמר לו שוטה שבעולם דרכן של מתים להיות נתבעין אצל חיים וכו' (ר' לוי, שם שם ו). בתלולית זו של עפר, מי שטיפש מהו אומר מי יכול לקצות את זו, מי שפקח מהו אומר הריני קוצץ שתי משפלות היום שתי משפלות למחר עד שאני קוצץ את כולה וכו' (ר' חנין דציפורין, שם שם יט). וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזו, אלא עינו הטעתו וכו' (שם במד' יח). כל הדברים האלו פייס משה לקרח ואין את מוצא שהשיבו דבר לפי שהיה פקח ברשעו (שם שם שם). לאדם שבא לקוץ את האילן, מי שאינו בקי קוצץ את הנופים כל ענף וענף ומתייגע והפיקח מגלה את השרשין וקוצץ (שם שם כ). — וביחס לבהמה: בשור פקח שעלתה לו נשיכה בגבו וקא בעי למקלייה ואיגנדר בקוטמא (רב אויא, ב"ק לה.). — ובסהמ"א: וזה דומה לפקח שהוא הולך בדרך והוא ורצה ללכת אל ארץ רחוקה והדרך מתחלקת לדרכים רבים מסופקים (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ב). כתב אחד מה' אלו (עכו"ם, עבד, חרש, שוטה וקטן) טופס הגט והניח מקום התורף שהוא מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ומקום הרי את מותרת לכל אדם, וכתבן הפקח הגדול הישראלי לשמו ה"ז גט כשר (רמב"ם, גירושין ג ז). וישלחו בכל גבול האי ההוא ויאספו כל נגידיהם ומליציהם ופקחיהם ויועצו כדת מה לעשות על המצאת הזאת (ר' קלונימוס, בעלי חיים, ג:). אם על המלך טוב שיצוה להביא ולאסוף יחד שופטי השרים ופקחיהם ומליציהם ויודעי דת ודין (שם יב)4. וכאשר הרגישו פקחיהם באלה הספיקות הניחו הקדמה אחת כוזבת להעזר בה בכל דבריהם (אפודי, כלימת הגוים, הצופה מארץ הגר ג, 110). ומזה הצד ימצאו אנשים בעיר אחת או במחוז אחד יותר חריפים ויותר פקחים מאנשי ארץ אחרת (ר"י אלבו, עקרים א כה). אמר המלך אלפונשו הטוב הרופא ובלי ספק מפקחי היהודי' היה (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה, הנובר, 12). אמר המלך בעקר הענין יש להקשות כי במה נראה מהם שהם פקחים אמר טומאש יוכל אדוננו לנסותו, יקראו לפניו שלשה מהם מהיותר5 טפשים ויראה תשובתם מתישבת בכל דבר (שם 120). ואחר שהיו נשלמים בתורה היו שומעים חכמות הללו מפקחיהם לתכלית שירויחו ממונות ויוכלו לקיים תורתם בכבוד (שו"ת בדבר למוד החכמות, ספר דברי חכמים, עמ' נא). וכן אינו חייב על מיתת הבהמה או על חבטת' בתל אלא אם היתה הבהמה קטנה או חרשת או שוטה או סומא או שנפלה בלילה אבל אם היתה פיקחת ונפלה ביום ומתה פטור (שו"ע חו"מ, נזקי ממון תי יט). — °וצמח פִּקֵּחַ בנגוד לצמח שוטה: ר' ירמיה פתר מתניתין בעלי לוף שוטה שלא נצטוינו לעקור אלא לוף פיקח שאין ביעור לעיקרו אפילו תלשו בשביעית (ר"י בן מלכי צדק, שביע' ה ג). כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וכו' ואיזה זה עלה הלוף השוטה, הא עלה הלוף הפיקח לא דההוא לא מישתכח (הוא, שם ז א).