פְּקַח־כֹּחַ

1, ש"ז, — החלמה, הבראה: ויגש הז' ויאמר, אומר היין מלכתי על תבל מימות נח, אתן ליעף ולאין אונים פקח כח, וכל אשר אזקין אוסיף כח (עמנואל, מחברת כה, 197).



1 [יצירת המשורר ע"פ דגמת פקח־קוח.]

חיפוש במילון: